פרשת וזאת הברכה (לא פשט) בברכת שבט יוסף נאמר בסוף רבבות אפרים ואלפי מנשה. ורש"י פירש אפרים על יהושע בן נון. ברבבות נרמז קצת שם "רבי" שיש ליהושע בן נון שהוא מנהיג בדרך אמת. (ובאלפי נרמז גדעון שאמר אלפי (שופטים ו טו))

באות ו מביא רבנו את דברי הזוהר (פקודי רנד) כִּי כֻּלָּם בְּמַחֲשָׁבָה אִתְבְּרִירוּ. כדאי לעיין בכללות דברי הזוהר שם המדבר מענין עשרה הרוגי מלכות ובראשם ר"ע. ובזה נקשרים הדברים לסוף תורה דילן מענין ר"ע וחבריו ורשב"י וחבריו שהם התקון. והעולה מהדברים שם שדיקא ע"י שר"ע וחבריו מסרו נפשם על קדוש ה' ותקון בחינת מ"ן דבינה ומלכות עי"ז יש באפשרותנו להעלות מ"ן ולהמשיך מ"ד. וכפי זה מתקבלת הבנה חדשה בענין הריגת ר"ע 'וחבריו' ועל כן לא אמר רבנו ר"ע 'ותלמידיו' כי בנקודת 'חבריו' שהם עשרה הרוגי מלכות יש בחינה שאנו נבנים ע"ג המסירות נפש שלהם שלא היה אפשר לתקן זאת כי אם ע"י מס"נ. ואינו מפגם חוסר ההתכללות. ואדרבה כל ההתכללות שלנו הוא ע"י המס"נ שלהם. וביותר שר"ע הוא בעל המימרא דואהבת לרעך כמוך זהו כלל גדול שבתורה. וממילא ודאי שמצד עצמו היה בסוד ההתכללות וההתקשרות אלא שהוכרח למסור נפשו בסוד 'אהבה' שיצאה נשמתו ב'אחד' גי' אהבה בכדי שרשב"י ותלמידיו וכלל ישראל אחריהם יזכו לבחינת אנן בחביבותא תליא.

@כפטיש-יפוצץ א. בסוף אות ה מבאר רבנו ענין הספר שנעשה ע"י שזה שואל ומקשה וזה שב בתשובה ומשיב ומתרץ השאלה וזה בחינת אז נדברו יראי ה' וגו'. וענין הספר שנכתב לא מבואר ענינו. וביאורו באורך בתורה קמב עיי"ש. ב. במבואר באות ה מהמחלוקת שיש על מי שאינו מאמין בעצמו מבואר בתורה פו ובשיחות הר"ן ק"מ. עיי"ש. ג. המבואר באות ה מענין מים המטהרים שהם בחינת מחלוקת עיין בתורה קסא. ושם הוא בזווית שונה אך נקשרים הדברים למתבונן. ד. מענין אנן בחיבובתא ותקון המאכלים עיין בתורה קפג . מענין אחדות הצדיקים שמהם יוצא הפרנסה. ה. בפרפראות אות יד. מבואר שתורה ריא נאמרה בעת אמירת תורה דידן.

@יוסף-מאיר-מאומן התעוררתי מדבריך לפרש בדרך צחות שזהו ענין סוד העיבור. (אשה). שהאיש נותן את הלובן והאשה נותנת את האדום שהם בחינת חו"ג המתנגדים זה לזה אך השותף השלישי שנותן הרוח חיים הוא המאחד את חלקי הגוף להתרקם ולהיות אחד. כמו"כ הוא בענין אהבה והתכללות שכאו"א יש לו את הנקודה שלו. אך כאשר מכניסים את השותף השלישי המכריע (בחינת עמודא דאמציעתא) בין כל השכלים הפרטים אזי מבינים שאף שאני עובד את ה' בזו הדרך ובאלו הלבושים. כמו"כ בדיוק חברי עובד את ה' בדרכו ובלבושיו. ה' יזכני גם לאהוב כאו"א מישראל באמת.

@נותלה-שלי מתוך פשט התורה בוודאי נראה שמשפט ועצה יושבים על אותה משבצת. אך לאמיתו של דבר, וגם מתוך קשרי התורה נראה שבפרטיות הם ב' בחינות שונות. משפט - עצה אמיתית עצה - יכולת לקבל החלטה, לא בהכרח שהעצה היא אכן עצת אמת בבחינת משפט (כי משפט הוא אמת כידוע, אבל דבר זה נלמד גם מינה וביה). במילים אחרות, עצה זה שריר, יש אנשים שהם בבחינת נשים שאינם יכולים להנהיג את עצמם כלל ותמיד מסופקים כי עצם היכולת לקבל החלטות ולתת עצות היא חשובה מאוד אף שאין הכרח שהעצה אכן אמיתית, אדם שלא יודע לקבל החלטות הוא הפגם של אות ד', "משפט" זה כבר ההתייחסות לעצם העצה אם היא נכונה או לא, משפט מעוקל זה הפגם של אות א'.

@רוצה-להיות יש נקודה ששזורה במהלך התורה. א. אמונת חכמים. יש חכמים ואני לא משיג אותם אך אני מאמין בהם. ב. סוד העיבור יש בו חכמה שצריך לגלות ולהסתיר. ג. יש צמצום וכנגדו שכל שממתיקו. ד. יש תורה ויש שלמות התורה. ה. יש אבנים ויש אבן השתיה. ו. יש כתב עם כח והארה. ויש כתב חלש (וחשוך). ומסתמא יש עוד הקבלות שכעת איני זוכר. הציר שסביבו סובבים הדברים שמתוך החסרון אני מכיר את מקומי ואת השלמות הנמשכת ממקום עליון 'ואין סופי'. כאשר אדם אין לו 'אמונת חכמים' פרושו של דבר שחושב שמשיג בשכלו כל הנצרך לו. 'והוא היודע'! המחלוקת בכל בחינה שלא תהיה מנערת את האדם מהדמיון שהכל מושלם. הוא מתעורר לחפש את 'השלום' ומשכיל שיש שכל עליון ונעלם הנמשך מאסב"ה שבתורה דידן נקרא 'קודש הקודשים' או 'שכל הכולל'. הידיעה הזאת היא עצמה תקון לפגם אמונת חכמים, שמתעורר להבין שהגישה לתורה היא מתוך 'אמונה' ועי"ז הוא בונה 'כלי' לקבל אור החכמה. אור הכתב. קדושת א"י. מים המטהרים, ובזה הוא מתאחד עם הכלל. נ.ב. ענין המחלוקת הוא כעין שבירת הכלים שמטרתה להוציא את הסיגים הרעים ולהפרידם מהטוב. ועי"ז אפשר לבנות 'עולם התיקון' מחלקי הטוב. 'המתכללים ומתקשרים' זה בזה. שהוא סוד 'אנן בחביבותא תליא' והוא 'ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה'.

@יאשע-הלברשטאם החוברת מצורפת לכאן בגירסה להורדה

@יאשע-הלברשטאם אבל מפורסם ומנהיג זה שתי דברים אל תערבבו... מנהיג שאינו הגון בתורה ס"א יש לו כמה הגדרות: 1] פגום באמונת חכמים 2] נוטל גדולה לעצמו 3] לימודו מאלו המותרות (אפשר לומר שהכוונה גם שהוא לומד את התורה ונותן עצות מתוך כתבי הד שאינם מגיעים מצד הקדושה) וכנראה שיש עוד הגדרות. בנוגע להגדרה 1 ראוי לשים לב שלפי קשרי התורה פגם האמונת חכמים כוללת בתוכה כמה חלוקות: 1] כפשוטו ממש שאינו מאמין שאפשר להוציא הנהגות שרות מכל הספרים ומכל החכמים ואינו מאמין שדבריהם היא דרך הממוצע. 2] שאינו מאמין בעצמו ובחידושיו (ואז יש להבין מדוע אם כן הוא נוטל גדולה לעצמו) 3] שהוא גם לא מאמין בחידוש שיש לכל אחד מישראל (ואכמ"ל בענין זה כי חב הוא מאוד לפי קשרי המאמר)