עצת נשים?
-
באות ד ארבז"ל - כִּי כָּל עֲצוֹתָיו בִּבְחִינַת עֵצוֹת נִבְעָרוֹת. עֲצַת נָשִׁים. כִּי הַטִּנֹּפֶת שֶׁל הַמּוֹתָרוֹת עוֹלָה אֶל הַלֵּב, בִּבְחִינַת (יְחֶזְקֵאל יד, ג) "הֶעֱלוּ גִּלּוּלֵיהֶם עַל לִבָּם". וְנַעֲשָֹה לִבּוֹ מְטֻנָּף כְּמוֹ בֵּית הַכִּסֵּא, שֶׁהוּא מְקוֹם עֲצַת הַנָּשִׁים. כְּמַאֲמַר רַב עִילָשׁ (גִּטִּין מה, א) 'נָשֵׁי כָּל מִלֵּי מְסַדְּרִין בְּבֵית הַכִּסֵּא', שֶׁשָּׁם כָּל עֲצָתָם.
בתחלת הדברים משמע שרבנו מגדיר שיש 'עצת נשים' ואילו מהמשך הראיה מבואר שהדימוי של עצת נשים הוא רק כלפי מה שלבו מטונף כבית הכסא. שהוא 'מקום' עצת נשים.
למעשה שאלתי האם יש 'עצת נשים' כדבר עצמי או שזהו רק ביטוי לעצת מקום מטונף? -
א. הראוני בלקוטי תפילות שר' נתן מתפלל - : חוּס וַחֲמֹל עַל נַפְשִׁי הָעֲלוּבָה מְאֹד, וּמַלְּטֵנִי מֵעֵצוֹת נִבְעָרוֹת, מֵעֲצַת נָשִׁים, מֵעֵצוֹת חֲלוּשׁוֹת, מֵעֵצָה חֲלוּקָה לִשְׁתַּיִם וכו'.
ומשמע שר' נתן מגדיר את 'עצת נשים' כעצות חלושות. וכעין מאחז"ל 'תש כוחו כנקבה'. היינו שעצה שלימה היא 'עצה מחזקת' שהולכת ומעצימה את האדם. וישנם עצות שאף אם הם נכללים בשם עצה אך היא 'עצה חלושה' שאין בכוחה לחזק את האדם שיזכה להשלים את עצמו ממעלה למעלה שזהו בחינת 'עצה שלמה'.
וכן הוא בלקו"ה גיטין ג, כז. שֶׁעִקַּר חֲלֻקַּת הָעֵצָה נִמְשָׁךְ עַל יְדֵי שֶׁנִּדּוֹן בְּמוֹתְרוֹת הַמַּאֲכָל שֶׁעוֹלִים אֶל הַמֹּחַ וְהַלֵּב וּמְבַלְבְּלִים עֲצָתוֹ עַד שֶׁנֶּחְלֶשֶׁת וְנֶחְלֶקֶת עֲצָתוֹ בִּבְחִינַת עֲצַת נָשִׁים שֶׁמְּסַדְּרִין כָּל מִילַיְהוּ בְּבֵית הַכִּסֵּא וְכוּ',
והנה מה שנשים 'כל מלי מסדרין בבית הכסא' שייך למבואר בגמ' (סנהדרין יט, א) התקין רבי יוסי בציפורי שיהיו נשים מספרות בבית הכסא משום ייחוד ופרש"י - משום ייחוד - שמא ילך אדם שם ואם לא ישמע קול אדם יכנס ויתייחד שם וכו'.
וכפי זה בערכין יש לבאר ש'עצת נשים' היא עצה איך לסור מרע אך אין בה עצה איך לבוא לשלמות ה'עשה טוב'. שהוא ענין הפו"ר בתורה המבואר להלן באות ה מענין כתיבת הספרים וכו'.
ב. יש לבאר כפשוטו שמקום עצתם הוא בבית הכסא. וזה שהם מתייעצים דיקא בבית הכסא הוא מחמת שעצתם שייכת לבית הכסא. היינו שעצם היא בבחינת 'מותרות' שמקומם בבית הכסא. ועל כן מצא מין את מינו וניעור והריהם מתייעצות בבית הכסא. השייך לעצתם שהם מותרות.
וכפי שמביא הפרפראות לחכמה את דברי הגמ' (ב"מ נט, א) ואמר רב כל ההולך בעצת אשתו נופל בגיהנם שנאמר רק לא היה כאחאב וגו' אמר ליה רב פפא לאביי והא אמרי אינשי איתתך גוצא גחין ותלחוש לה לא קשיא הא במילי דעלמא והא במילי דביתא לישנא אחרינא הא במילי דשמיא והא במילי דעלמא.
ובזה נקשר ענין 'עצת נשים' אם פגם אמונת חכמים שנדון בגיהינום בצואה רותחת.
ולזה מסמיך רבנו את המעשה בבנות רב נחמן שכל מילי מסדרין בבית הכסא. שהיו בבחינת 'רבי שאינו הגון' שהיו מראות את עצמם צדיקות ובאמת היו כשפניות. שזהו פגם אמונת חכמים שמסמיכים רבי שאינו הגון.
ג. וממעשה דבנתיה דרב נחמן מלמדנו רבנו ב' ענינים בענין מנהיג שאינו הגון א. שאין להתייחס ליחוס שאינו מלמד על צדיקות שאע"פ שרב נחמן היה מגדולי האמוראים (רבו של רבא וכו') אעפ"כ בנותיו היו כשפניות. ב. שאין להתפעל ממופתים. שיתכן שהם מבחינת כישוף. ואינו סימן ליכולת הנהגת הנפש לבוא לתכלית שלימותה.
ואדרבה פעמים רבנות דוקא 'הנרדף' הוא הצדיק המנהיג האמיתי. כדוד המלך שהיה נרדף בימי חייו מכמה צדדים וצידי צדדים והוא הצדיק האמת המנהיג האמת של עם ישראל.
ודבר זה מרומז גם במעשה שם. שבתחלה הגיע העורב ואמר 'עיליש ברח עיליש ברח' ולא סמך עליו רב עיליש, ורק כשבאה היונה ואמרה 'עיליש ברח עיליש ברח' אמר רב עיליש שכיון שכנסת ישראל נמשלה ליונה הוא סומך על שיחת היונה. ואיתא בזוה"ק שמכל העופות אין מקרבים אלא 'תורים ובני יונה' שהם היותר נרדפים משאר העופות (ושם יש עוד טעמים). היינו שפעמים דיקא הנרדף הוא דיקא בחינת המנהיג האמתי -
עוד יש להאיר שבנביא (ישעיהו יט) אחר שאומר (פסוק יא) אַךְ אֱוִלִים שָׂרֵי צֹעַן חַכְמֵי יֹעֲצֵי פַרְעֹה עֵצָה נִבְעָרָה אומר (פסוק טז) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מִצְרַיִם כַּנָּשִׁים וְחָרַד וּפָחַד וגו'. נמצא שהעצה נבערה היא ממשיכה לבחינת נשים. לפחד וחרדה כנשים. ועיי"ש במלבי"ם בהערות שנבואה זו מדברת מחלוקת מלכות מצרים לי"ב שבטים שנלחמו זה בזה. והוי 'עצה נבערה' שממשיכה בחינת 'והיתה מצרים כנשים' ענין ההתפרדות הפך ההתכללות בחינת אנן בחביבותא תליא והוא מחוסר העצה בחינת נואלו שרי צוען.
עוד יש להאיר שבתורה דידן מביא רבנו את דברי איוב בפסוק הן תוי שדי יענני וספר כתב איש ריבי ואת תשובת אליהוא בן ברכאל ונשמת שדי תבינם. שהיא הקדמה לתשובה על טענת איוב הן תוי שדי וגו'. ובתחלת ספר איוב (ב, ט) ותאמר לו אשתו עודך מחזיק בתומתך ברך אלהים ומות ויאמר אליה כדבר אחת הנבלות תדברי וגו'. וזה דוגמא ל'עצת נשים' היא 'עצה נבערה' שלא ממשיכה שום שכל אמיתי בחינת שכל הכולל שיאיר בשכל הפרטי כמו שזכה אח"כ איוב ע"י טענותיו הן תוי וגו' שלבסוף קיבל תשובה מאליהוא בן רכאל. -
אולי קשור לדברי חז"ל על ההולך אחר עצת אשתו נופל בגיהנום, עי"ש בב"מ,
ויש שקישרו זאת לחטא אדה"ר,אמנם גם כתוב שם אתתך גוצא גחון ולחיש לה, ופירש"י שמע עצתה,
עי"ש בסוגיה, ומשמע שיש גם עצת נשים דקדושה
(גם בתורה מט רבינו מדבר על כך שאשה היא בבחי' עצה)ויש לעיין בסוגיה זו כי מסתמא היא קשורה מאוד
-
@יוסף-מאיר-מאומן
ייש"כ. זה לא אולי קשור זה ודאי קשור.
וה' יאיר עיני לעיין בזאת הסוגיה.