מה שיצא לי למעשה.
רבנו כותב שהמחלוקת נמשכת מפגם האמונת חכמים, וצריך להבין מדוע.
אך מקשרי התורה נראה מבואר, כי כל עונש הוא מידה כנגד מידה כפי שמופיע באות א', ולפי זה מובן שכל מי שנענש בדין וצימצום צריך להבין שהפגם שממנו השתלשל העונש הוא מידה כנגד מידה ולפי זה ידע מה עליו לתקן ולהמתיק הדין בשורשו, ואם כן עונש המחלוקת משתלשל מידה כנגד מידה מפגם ממחלות על החכמים. מקווה שעד כאן ברור.
ולפי זה למעשה: כל מחלקות שיש על האדם בהכרח שורשה בפגם אמונת חכמים שפגם וצריך לפשפש ולהתחזק ביותר באמנות חכמים כדי להמתיק הדין בשורשו.
ובנימה מעשית, תבדוק בדיוק בפרטי המחלקות למה ה' שלח איש כזה דייקא עם דיבורים כאלו דייקא ובמקום כזה דייקא וכו' מה המידה כנד מידה של הדבר ובדרך כלל על ידי ההתבוננות הזאת זוכים להתחזק ולתקן מעשנות יותר ויותר.
המחלוקת מדבר מיותר נהפכה לדבר הכי הכרחי, למצפן שממנו נלמד לחזור בתשובה.
חשוב גם לציין, שמחלקות אינה בהכרח כפשוטה, בכלליות כל דבר שאינו מסתדר כרצון האדם נחשב כחולק עליו.