@אולי-אזכה
יש סדר שמאפיין את רוב ככול התורות.
כל תורה בליקוטי מוהרן מחולקת לשתים, מצב הקילקול ומצב התיקון.
אצלנו בתורה ס"א: אותיות א' עד ד' מתארות מצב של קילקול, ואותיות ה' עד ח' מלמדות את אופן התיקון.
החלוקה הזאת חוזרת על עצמה בכל תורה, קילקול ותיקון.
בקילקול רבנו מתאר פגם מסויים שממנו משתלשל פגם נוסף וכו' וכו' וכנ"ל בתיקון רבנו כותב עצה לתיקון שעל ידה זוכים לעוד תיקון וכו' וכו'. עד כאן ידוע.
אבל מה שקורה בדרך כלל ע״י לימוד בקישורי התורה שהעצה היא פשוט לתקן את הפגם, ואני אסביר, לדוגמא אצלנו בתורה רבנו מתחיל עם פגם אמונת חכמים שעי"ז המשפט מעוקל ונחלש כתב ידנו וכו' וכו' והתיקון הוא מים מחלוקת.
על פניו התיקון הוא משהו חדש שלא נכתב או הוזכר בתורה קודם אלא דרך חדשה להשיג משפטים אמיתיים וסוד העיבור, אך למעיין ייצא שהתיקון של מים הוא פשוט להאמין בחכם המטהר להידבק בו ע"י ההתבוננות בהמחלוקת.
וא"כ נשאלת השאלה הרי אין כלל חכמים שאפשר להאמין בהם שהרי שנסתלק מאיתנו סוד העיבור דהיינו המנהיגים וכפי שמתואר באות ג'? אז כיצד ע״י המים יחזור להאמין בחכמים?
זה נקרא שאין יודעים היכן ההתחלה כי בשביל להתחיל את התיקון צריך גם כן עצה, אבל ההבנה בזה היא שאף פעם אין קילקול בשלמות או תיקון בשלמות (עד ביאת גואל צדק) ותמיד במצב הקיים יכול לחזק את עצמו במה שאפשר ועל ידי זה להתחיל להנהיג הגלגל לדרך התיקון
