@נחום-בקר בגלל שערב שבת אני לא אכתוב באריכות, אבל אם תזכירו לי עוד פעם בראשון אני יוסיף. מעבר לכך שהתורה של רבינו נלמדת רק מניה וביה, כפי הכלל הראשון והמסילה, יש לימוד פנימי ועמוק שהתורה של רבינו היא משל ונמשל, אבל לא כמו משל ונמשל שהם נפרדים זה מזה, אלא זה כמו שני רבדים שמחבורים זה בזה. ברובד הפשוט, רבינו אומר שהמוח מושפע מהמותרות על ידי עשנים סרוחים, המותרות שייכים למעים והם משפיעים על המוח. אבל ברובד היותר פנימי, רבינו מקביל את המוח למעיים והוא אומר שיש למוח מעיים משל עצמו, המזוןשל המוח הוא מזוןדק ורוחני, המוח אוכל שכלים, שכל ודעת דקדושה. כאשר המוח אוכל מותרות אז הלימוד והמשפט של המוח הוא ממותרות. אפשר לדון מהם המותרות, האם הכוונה לכתב ידם, או שמא הכוונה שהוא מייתר את דברי חכמים והם המותרות בעצמם שנמצאים אצלו במוח למרות שהוא מייתר אותם ולכן הם מבלבלים אותו אבל זה כבר אריכות בפני עצמה

תגובה: רשע מכתיר את הצדיק נראה שהבחינה של עשנים מקיפים וסובבים את המח שזה בחינת רשע מכתיר את הצדיק. זה כנגד בחינת 'אמונת' חכמים. וכידוע מרבה"ק בכמה תורות שאמונה היא בחינת 'סובב ומקיף' בחינת אמונתך סביבותיך. וכפי זה הרשע שמכתיר את הצדיק זהו פגם 'אמונת חכמים' שהוא מסובב את הצדיק אך בא עם אמונה פגומה. וממילא לא יכול לקבל מהצדיק. כי העקר שהכל תלוי בו. היינו הכלי לקבל מהצדיק הוא 'אמונת חכמים' וכמבואר בלקו"ה הכשר כלים ב.

תגובה: [אהבה או יראה](או משהו שלישי...) באות ז מביא רבנו את ענין 'אבני יעקב' שנכללו כולם בתוך אבן השתיה וגו'. ושם בפסוקים כשיעקב אבינו מתעורר אומר (בראשית כח, יז) וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם. וידוע ש'נורא' הוא לא יראה ולא אהבה. אלא הוא יראה של כבוד. ובערכין הוא יראה מתוך אהבה. והוא עמודא דאציעתא של בחינת יעקב בחיר שבאבות המאחד את היראה ואהבה יחדיו.

תגובה: ארץ ישראל עצמה זה כתוב מפורש באות ג וז"ל רבז"ל . "וְאֶל אַדְמַת בְּנֵי יִשְֹרָאֵל לֹא יָבוֹאוּ" כְּמַשְׁמָעוֹ. ואע"פ שאח"כ רבנו מבאר , הַיְנוּ שֶׁנִּתְגָּרְשִׁין מִבְּחִינַת אֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל. אך פשט הפסוק מדבר על מה שהתגרשו מא"י. ורבז"ל מוסיף שגם מבחינת א"י.