שיחות הקשורות לתורה ס"א
-
יש שיחה בחיי מוהר"ן אות ר"מ, שקשורה לעניין מדבר שממה:
"שמעתי שפעם אחת היה איש אחד מאנשי שלומנו קובל לפניו מאד על חסרון פרנסתו.
אמר לו רבנו זכרונו לברכה: איני יודע איך יש לכם לב כזה לבלבל אותי בהבלי עולם הזה, הלא אני דומה כמי שהולך יומם ולילה במדבר, וחותר ומבקש לעשות ממדבר ישוב.
כי בכל אחד מכם בלבו מדבר שממה מאין יושב, ואין שם מדור לשכינה ואני חותר ומבקש בכל עת לעשות איזה תקון ומקום בלבבכם להיות שם מדור לשכינה. הלא כמה יגיעות צריכין לעשות מאילן סרק עב שקורין דמב לעשות ממנו כלים יפים וראויים לתשמיש אדם.
כמה יגיעות צריכין לזה עד שמסתתין אותו ומנסרין אותו ומתקנין אותו במעצד ובשאר כלים הצריכין לזה. כמו כן ממש יגיעות כאלו צריך אני ליגע את עצמי".
כלומר העבודה הזו היא עבודה תמידית של רבינו הקדוש, והוא מתייגע בזה כל הזמן... -
@ברדיטשובער
יש להאיר לפי שיחה זו. שישנה אפשרות להפוך את 'המותרות' לתורה.
כשם שאותו גוף שנלקח ממקומות המטונפים נלקח לתקון ע"י 'צדיק'.
ומצד שני אעפ"כ עדין לא נתנו לו 'שלום'.
ובערך תורה דידן אפשר שהתיקון היה רק מבחינת 'שכלים פרטים' ולא מהשכל הכולל. על כן נשאר בו רשימו של מקומות המטונפים.
ולשמח המעיינים אציין שבחינה זו היתה בפרשת שבוע שעבר (חוקת) שמתחילה במצות פרה אדומה. ששורפים אותה עם 'פרשה' (במדבר יט, ה) וְשָׂרַף אֶת הַפָּרָה לְעֵינָיו אֶת עֹרָהּ וְאֶת בְּשָׂרָהּ וְאֶת דָּמָהּ עַל פִּרְשָׁהּ יִשְׂרֹף. היינו עם ה'מותרות'. ואף הם נהפכים להיות 'אפר פרה אדומה' שמטהר את הטמאים. ומצד שני 'מטמא את הטהורים' ומבואר בספר שבטי י"ה (לרמ"ד וואלי) שהטומאה לטהורים נמשכת מ'פרשה' שהוא שייך לצד הטומאה. -
@כפטיש-יפוצץ
בתורה מח - ארבז"ל . כִּי כְּשֶׁלְּשׁוֹנוֹת שֶׁל עַכּוּ"ם גּוֹבְרִים, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי הַשְּׁכִינָה הִיא רִיב עִם קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתִּקּוּנִים (תִּקּוּן כ"א דַּף מ"ד:): "שִׁמְעוּ הָרִים רִיב" 'דְּאִיהִי רִיב עַל בְּנָהָא בְּגָלוּתָא'. כִּי בְּאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל אִיהִי רַבִּי (שָׁם דַּף מ"ה:), שֶׁנִּתְהַפֵּךְ אַתְוָן רִי"ב וְנַעֲשֶֹה רַבִּ"י.
כמו"כ הפסוק שעליו סובבת שם התורה היא על 'מי מריבה'.
והמעיינים בודאי יכולו לקשר ענין 'הריב לשונות' ומה שבא"י דיקא נקראת 'רבי' וכללות ענין מי מריבה ע"פ קשרי תורה דידן. -
@נחום-בקר
מאוד יפה!
יש באמת שאלה יסודית בתורה שגם נוגעת להערה החשבה מאוד שהערת.
האם כאשר רבינו אומר שהנשמות הגדולות צריכות גופים זכים זה אומר שבלי גוף זך הנשמה לא תרד כלל, או שיש זמן שבו הנשמה יורדת בהכרח לגוף גם אם הוא לא זך ואז היא כביכול צריכה להתמודד עם הגוף
לכאורה מסיפור זה מבואר, שזה מוכרח שהנשמה הגדולה יורדת (צדיקים הקדמונים) ואחרי שהיא יורדת היא בהכרח צריכה לתקן את הגוף העכור.
כך גם נראה מדברי רבינו בתורה על אכן חליינו הוא נשא, שהצדיק סובל את חטאי העם ומתקן אותם.
כך גם מבואר לפי קשרי התורה שהעם הם הגוף של הצדיק, כמו שהמוח נקרא הצדיק והגוף מכתיר את המוח.
ולפי זה מובן שזה שאף אחד לא הקדים לו שלום זה גופא המחלוקת שחולקים עליו.
ואז ממילא מובן כמו שכתבת, שהמותרות עצמם צריכים להתהפך לחלק מהתורה, ועוד יותר מזה כאשר פועלים את התיקון הנפלא הזה, אז דווקא משלימים את התורה בשלמות הכי גדולה ואכמ"ל
(למרות שרבינו מדבר בסיפור הזה על צדיק אחר כבכיול שהוא רואה, אבל מתוך הדברים מובן שהוא מדבר על עצמו ומבאר עוד סוד בעניין המחלוקת שעליו, שהוא לקח על עצמו לתקן את הגוף המטונף) -
ביאוריך מאירים באור אמת.
והנני מוסיף והולך על דבריך. שאחד החברים בפורום כתב (כעת איני זוכר היכן) שכיום המצב הוא שאין שלמות הקלקול ואין שלמות התיקון. והולכים ובונים את הקלקול עד ביאת גואל צדק.
ויש להאיר שקלקול יש. ושלמות התיקון עדין לא התגלתה. אך באמת שלמות התקון 'נמצאת בעולם' שזהו מה שאמר רבנו 'נצחתי ואנצח גמרתי ואגמור'. היינו שהנשמה הגדולה (או הנשמות הגדולות) נמצאות פה בעולם. וצריכים רק להכין כלים לקבל אור הנשמות האלו.
וזהו חלק מעבודתנו כ'תלמידים' להיות כלים שתוכל נשמת רבנו הקדוש להתגלות דרכנו. כפי שמבואר בלקו"ה (איני זוכר כעת היכן אך הוא במאמר על תורה סו). וכפי שנסלסל בתורת רבנו כך תתגלה תורת רבנו הנמשכת מעתיקא סתימאה בחינת גלגלתא וקודש הקודשים ואבן השתיה וכו' המבואר בתורה דידן. ויתהוו כל תיקוני תורה דידן. -
@כפטיש-יפוצץ
אהבתי את הכיוון.
אני לא ממש החלטי לומר שזה ממש קשור אבל לענ"ד זה מאוד קשור, בפרט שביפורי מעשיות הם כלליות גדול והם שורשי הליקוטי מוהר"ן.
במעשה י"ב כתוב כך:ספר סיפורי מעשיות - מעשה יב
אמרו לו: מנין אתה יודע זאת? השיב להם: היות שאצל המלך הנ"ל, שהוא היה אצלו, כנ"ל, היה לו יד, דהינו שהיה אצל אותו המלך תמונת יד עם חמש אצבעות ועם כל השרטוטין שיש על היד, וזאת היד היתה הלאנד קארט (הינו מפת העולם) של כל העולמות וכל מה שהיה מן בריאת שמים וארץ עד הסוף ומה שיהיה אחר כך הכל היה מצויר על אותו היד, כי היה מצויר בשרטטי היד ציור עמידת כל עולם ועולם עם כל פרטיו כמו שמצויר על הלאנד קארט (כידוע לבקיאים בענין ציור מפת העולם, שקורין לאנד קארט). והיה בהשרטוטין כמו אותיות כמו שבלאנד קארט כתובים אותיות אצל כל דבר ודבר כדי לידע מה הוא הדבר הזה, דהינו לידע, שכאן הוא עיר פלוני, וכאן נהר פלוני וכיוצא כמו כן ממש היה נרשם בשרטוטי היד הנ"ל כמו אותיות, שהיו האותיות נרשמים אצל כל דבר ודבר, שהיה נרשם על היד, כדי לידע מהות הדבר:
וגם פרטי כל המדינות ועירות ונהרות וגשרים והרים ושאר דברים פרטיים הכל היה נרשם על היד בשרטוטין הנ"ל, ואצל כל דבר היו כתובים אותיות, שזהו דבר פלוני, וזה דבר פלוני. וגם כל בני אדם שהולכים בתוך המדינה וכל המארעות שלהם הכל היה נרשם שם. והיה כתוב שם גם כל הדרכים ממדינה למדינה וממקום למקום, ומחמת זה הייתי יודע לכנס אל העיר הזאת. מה שאי אפשר לשום אדם לכנס לכאן. וכן אם אתם רוצים לשלח אותי לעיר אחרת, אני יודע הדרך גם כן הכל על ידי היד הנ"ל:
וכן היה נרשם בה הדרך מעולם לעולם, כי יש דרך ונתיב, שעל ידו יכולין לעלות מארץ לשמים (כי אי אפשר לעלות לשמים, מחמת שאין יודעין הדרך, ושם היה נרשם הדרך לעלות לשמים), והיה נרשם שם כל הדרכים שיש מעולם לעולם, כי אליהו עלה לשמים בדרך פלוני, והיה כתוב שם אותו הדרך, ומשה רבנו עלה לשמים בדרך אחר, והיה כתוב שם אותו הדרך גם כן, וכן חנוך עלה לשמים בדרך אחר, והיה כתוב שם גם אותו הדרך. וכן מעולם לעולם הכל היה נרשם בשרטוטי היד הנ"ל. גם היה נרשם על היד כל דבר ודבר כפי מה שהיה בעת בריאת העולם, וכפי ההוה שלו, וכפי מה שיהיה אחר כך, כגון סדום היה נרשם שם כפי מה שהיתה בעת ישובה, קדם שנהפכה, גם היה מצויר שם הפיכת סדום, כמו שהעיר נהפכת, וגם היה מצויר שם ציור של סדום, שיש לה אחר ההפיכה, כי היה נרשם על היד מה שהיה ומה שהוה ומה שיהיה.היד הזאת היא אבן השתיה?
יד ה'? -
@כפטיש-יפוצץ
עוד שיחה שקשורה לתורה ס"א
שיחות הר"ן שיחה עזספר שיחות מוהר"ן - אות עח
כל העולם מלא מחלוקות. הן בין אומות העולם וכן בכל עיר ועיר. וכן בכל בית ובית בין השכנים ובין כל אחד עם אשתו ובני ביתו ומשרתיו ובניו. ואין מי שישים על לבו התכלית שבכל יום ויום האדם מת כי היום שעבר לא יהיה עוד ובכל יום הוא מתקרב למיתה:
ודע שהכל אחד. שהמחלקת שבפרטיות בין איש וביתו וכיוצא כנ"ל הוא גם כן ממש המחלקת שבין המלכים והאומות. כי כל אחד מאנשי ביתו הוא בחינת אומה מיוחדת והם מתגרין זה עם זה כמו שיש מלחמות בין האומות. וגם אפשר להכיר כל אחד מאיזה בחינה של אומה הוא כי ידוע מדות האומות, שזה כעסן ורוצח וכיוצא. וכמו כן יכולין למצא בפרטיות בבני הבית. ואפלו אם אחד אינו רוצה לריב ורוצה לישב בהשקט ושלוה עם כל זה הוא מוכרח להיות גם כן בתוך המחלקת והמלחמות. כמו שנמצא בין המלחמות שבין המלכים והאומות שנמצא לפעמים איזה אומה שרוצה לישב בשלוה ואין רוצה שום מלחמה, אדרבא היתה מרוצה להשתחוות לחברו כמה פעמים. עם כל זה חוטפין אותה גם כן על כרחה בתוך המלחמה שזה אומר שיהיה מצדו וזה להפך עד שנלחמין עמו גם כן:
כמו כן ממש נמצא בפרטיות במלחמות הבית הנ"ל. כי האדם בעצמו הוא עולם קטן (קנז) ונכלל בו כל העולם ומלואו, מכל שכן האדם וביתו שנכללין בהם כל האומות ונלחמין ומתגרין זה בזה כנ"ל. ועל כן לפעמים כשאחד יושב לבדו ביער יכול להיות שיהיה נעשה משוגע. וזה נעשה מחמת שהוא לבדו ונכללין בו לבד כל האומות, והם מתגרין זה בזה והוא מוכרח להשתנות בכל פעם לבחינת אומה אחרת כפי התגברות אומה על אומה שהם כולם נכללין בו לבדו. ומחמת זה יכול להשתגע לגמרי מחמת התהפכות הדעות שבו על ידי התגרות האומות שנכללין בו לבדו כנ"ל. אבל כשהוא בישוב בין אנשים יש מקום להמלחמה להתפשט בכל אחד מהבני בית או בין השכנים כנ"ל. המחלקת שבבית הצדיק הוא גם כן בחינת מלחמות האומות כנ"ל. גם נכללין שם בחינת מלחמות השבטים שהיו נלחמין זה על זה; אפרים על יהודה וכיוצא (קנה). -
@תלמיד-קטן
לכל החברים הכותבים. אם אפשר כאשר מציינים שיחות הקשורות לתורה. לתת קצת כיון חשיבה לקשר את תוכן השיחות לתורה הזמנית.
הן אמת שמצד אחד צריך לא להרחיב את כל הביאור בכדי שכל אחד יוכל כפי דעתו לראות את קשרי השיחה לתורה הנלמדת. אך אעפ"כ צריך לפתוח פתחים שמעוררים כיווני חשיבה. -
בשיח שרפי קודש ו, כז.
כַּיָּדוּעַ תֵּכֶף שֶׁחָזַר רַבֵּנוּ זַ"ל מֵאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל וְהִתְיַשֵּׁב בִּזְלַאטִיפָּאלִי נִתְעוֹרְרָה עָלָיו וְעַל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ מַחֲלֹקֶת גְּדוֹלָה (כמסופר בספר חיי מוהר"ן), וְאָמַר אָז רַבֵּנוּ בְּצַחוּת לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הֵבֵאתִי לָכֶם מַתָּנָה (מִנְּסִיעָתִי) אֶת הַמַּחֲלֹקֶת "אִיךְ הָאבּ אַייךְ גִיבְּרֵינְקְט אַ מַתָּנָה = מַחֲלֹקֶת.
וע"פ תורה דידן מתבאר היטב שייכות המחלוקת לא"י. -
תורה ה' תנינא מקושרת ביותר לתורה דידן (ואף ר' נתן מביא מתורה זו לתורה דידן). וידוע שהיא התורה הארוכה ביותר בלקו"מ. על כן העתקתי בדילוגים הלשונות הקשורים לתורה דידן והדגשתי הדברים השווים.
באות ב- מים בחינת עצות שמשם גדלה האמונה...ועצות הם בחינת עומק הלב...העצות הם בחינת פלא...חשך זה בחינת העדר העצה בבחינת מי זה מחשיך עצה במלין...עד שבאור היום אז נתגדל האמונה בשלמות בבחינת חדשים לבקרים רבה אמונתך.
באות ג - ולדלות ולגלות את המים הנ"ל דהיינו העצות לזה צריכין איש תבונות בבחינת מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה...הוא מי שיש לו נשמה בבחינת ונשמת שדי תבינם...וזה נעשה ע"י שממשיך רוחניות אלוקות לתוך צמצומים...וזהו ונשמת שדי תבינם (ור' נתן מבאר שענין המשכת רוחניות אלוקות לתוך צמצמים היינו חידו"ת)...משתף שם שמים בצערו (לקשר לריבוי הספרים ע"י המחלוקת)...וע"י פרנסה הוא מצחצח נפשו, כי אכילת הצדיק הוא רק בשביל הנשמה...שמצחצח נשמתו ע"י אכילתו...
באות ד - וכשמעלין האמונה הנפולה מזה נעשים גרים (לקשר להכנעת משפטי העכו"ם)...
באות ה - ועי"ז נוטלים חרב הגאוה מנהיגי הדור, שמתגאים על הדור בחנם.
באות ו - וע"י הגאוה של אלו המנהיגי הדור. עי"ז הם מגבירים תאות נאוף בעולם (עיין בלקוטי תפילות על תורה דידן שמתפלל להנצל מנאוף).
באות ז - ולהנצל מזה הוא ע"י המגינים שבדור, כי יש מגיני ארץ...וע"י שהם מכניעים זאת התאוה...עי"ז נעשה בחינת תפילין מוחין.
באות ח - וע"י תקון וזכוך המוחין שנעשה ע"י המגיני ארץ. מזה נעשה אמרות טהורות להחיותם...
באות ט - וזה בחינת חלום ע"י מלאך...וזה בחינת שאחר הסתלקות משה בא שר צבא ה' ואמר עתה באתי.
באות י - אבל יש גם למאכלים חלק בחלום...חלום ע"י שד...בוערות כמראה הלפידים (לקשר שמיניקת השדים נעשה עצות נבערות).
באות יא - שע"י רבנים ודינים שאינם כשרים שעושים עיוות הדין עי"ז בא טומאה הנ"ל....ועוות המשפט נעשה ע"י בחינת תפילין רעים...מוחין שיש בהם פסולקת...בבחינת טפת עשו וישמעאל...נתערב פסולת בהמוחין והתפילין ועי"ז נעש קלקול המשפט בבחינת רשע מכתיר את הצדיק היינו הפסולת שמתערב ומסבב את המח...וזה על כן יצא משפט מעוקל היינו קלקול המשפט כנ"ל. כי המשפט ע"י המח כמ"ש בשלמה כי ראו כי חכמת אלהים בקרבו לעשות משפט....מעקל אותיות עמלק.
באות יג - גם שברים הוא בחינת תקון המשפט. בבחינת לב נשבר. דהיינו מה שהלב נשקה לכבות חמום הלב...בבחינת ישברו פראים צמאם דהיינו שהלב נשקה ונכבה חמום הנ"ל, שזה בחינת תקון המשפט.
באות יד - שמיני עצרת זה בחינת מלכות בחינת זה יעצר בעמי הנאמר במלך שזה בחינת תקון המשפט בבחינת משפטך למלך תן.
באות טו - ארץ נושבת...עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי...
באות טז - מקום המשפט הוא בלב כמ"ש ונשא את משפט בנ"י על לבו...ויגל כמים משפט...ומשפטך אור יצא. וכמו שאנו אומרים ותוציא כאור משפטנו...הלך במדבר זה בחינת תקון האמונה...ועיין עוד שם בביאור הפסוק תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו. -
@כפטיש-יפוצץ
א. בסוף אות ה מבאר רבנו ענין הספר שנעשה ע"י שזה שואל ומקשה וזה שב בתשובה ומשיב ומתרץ השאלה וזה בחינת אז נדברו יראי ה' וגו'.
וענין הספר שנכתב לא מבואר ענינו. וביאורו באורך בתורה קמב עיי"ש.
ב. במבואר באות ה מהמחלוקת שיש על מי שאינו מאמין בעצמו מבואר בתורה פו ובשיחות הר"ן ק"מ. עיי"ש.
ג. המבואר באות ה מענין מים המטהרים שהם בחינת מחלוקת עיין בתורה קסא. ושם הוא בזווית שונה אך נקשרים הדברים למתבונן.
ד. מענין אנן בחיבובתא ותקון המאכלים עיין בתורה קפג . מענין אחדות הצדיקים שמהם יוצא הפרנסה.
ה. בפרפראות אות יד. מבואר שתורה ריא נאמרה בעת אמירת תורה דידן.
