אנן בחביבותא תליא!
-
הנושא המרכזי בתורה היא אנן בחביבותא תליא. ורבנו בשלהי התורה מבאר וז"ל - וְזֶה חֲדִי רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר: "ה' שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי", תַּמָּן יָאוּת הֲוֵי לְמִדְחַל. כִּי חֲבַקּוּק אָמַר נְבוּאָה זוֹ עַל רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו שֶׁמֵּתוּ עַל יְדֵי שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶם אַהֲבָה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יְבָמוֹת ס"ב:). כִּי הֵם הָיוּ בְּחִינַת גְּבוּרוֹת וְצִמְצוּמִים, וְלֹא נִכְלְלוּ יַחַד. וְלֹא נִמְתְּקוּ. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן וַחֲבֵרָיו שֶׁהָיוּ הַתִּקּוּן שֶׁלָּהֶם, עַל כֵּן אָמַר אֲנַן בַּחֲבִיבוּתָא תַּלְיָא, הַיְנוּ בְּחִינַת הָאַהֲבָה וּכְלָלוּת שֶׁנִּכְלָלִין יַחַד, וְעַל יְדֵי זֶה הַהַמְתָּקָה וְהַתִּקּוּן כַּנַּ"ל. וּמִזֶּה בָּא בְּחִינַת חֲדִי רַבִּי שִׁמְעוֹן, הַיְנוּ בְּחִינַת הַשִֹּמְחָה, שֶׁנַּעֲשֶֹה עַל יְדֵי הַכְּלָלוּת וְהָאַהֲבָה, בְּחִינַת: "אוֹר צַדִּיקִים יִשְֹמָח".
וכבר עמדו המטיילים בלשון ר"ע וחבריו...ור"ש וחבריו. שלכאורה בגמ' מבואר שהיו תלמידיו. ומסתמא רבו הביאורים בזה. אך לא זו הנקודה.
השאלה היא במה התבטא שהיו ר"ע וחבריו או תלמידיו בחינת 'גבורות וצמצומים' ואיני מתכוון בדרך הקבלה כי לזה יש את 'אשכול ליודעי חן'.
ובלשון הגמ' וכפי שידוע בעולם תלמידי ר"ע לא נהגו כבוד זה בזה. וגם כאן השאלה על איזה כבוד מתכוונים חז"ל וגם בזה רבו הביאורים בדרך המוסר הדרש החסידות והקבלה וכו'.
ואחד הביאורים היפים ששמעתי - שאין כבוד אלא תורה. ותלמידי ר"ע לא נהגו כבוד זה בזה היינו שכל אחד שמר את תורתו לעצמו ולא שיתף בה את חבריו. ובזה יבואר היטב גם הלשון שנקט רבנו 'וחבריו' ומי שקרא קצת זוהר שם לבו שר"ש ותלמידיו היו מתחברים יחדיו, והיה מבקש ר"ש גם מתלמידיו שיפתחו פיהם ויבארו סודות התורה. וזהו מדין 'חיבור' שיתחברו יחדיו וזהו הלשון 'חבריו'.
ובזה הנני פונה לכל חברי הפורום שיד ורגל להם בחידושים וביאורים בתורה הזמנית שיחברו את חברי הפורום לחידושיהם ורעיונותיהם.
לא כל אשכול אמור להיות באופן של שו"ת. אבל ממילא יעשה מזה שו"ת וכמבואר בתורה דידן שכאשר אחד מקשה קושיא והשני משיב תשובה ויתכן שב' יקשו קושיא וקושיא אחת תהיה תשובה לשאלה הראשונה וכו' ויש בחינת של ויקשב ה' וישמע וגו'. על כן מי שיכול לשתף את החברים ידע שבזה הוא מתקן 'אנן בחביבותא תליא' ועי"ז נזכה שיאמר עלינו 'אור צדיקים ישמח' -
יישר כוח על הדברים הנפלאים,
למדתי היום בביאור הליקוטים אות כד
שמבאר שכל אדם ביחס לחבירו שמעליו (ובפרט ביחס לצדיק) הוא כגוף לגבי הנשמה, וכאשר הוא חולק עליו הא גורם להסתלקותו ובכך הוא גורם לעצמו מיתה ממש כי גוף בלא נשמה למה יחשב?וכן באות כו',
ששואל אם בכל שכל פרטי, אין כוח לשכל להמתיק את הצמצום שנמשך מאותו שכל בעצמו, וצריך לעלות לשכל היותר עליון כדי להמתיקו,
אם כן כם בשכל הכולל בעצמו לא יהיה לו כוח להמתיק את הצמצום שנמשך ממנו בעצמו, וא"כ נפל פיתא בבירא,ועיי"ש בתירוצו שמחדש שבאמת כל שכל פרטי היה יכול להגביר את הרחמים שבו ולהמתיק את הדין שנמשך ממנו,
אלא מחמת שאין שלום בין השכלים, וגם כל שכל בעצמו אין לו שלום בין הגוף ונשמה שלו (הגוף הוא הצמצום בעצמו) לכן אין בכוחו להמתיק את הדין, אמנם בשכל הכולל, כל מהותו הוא ההתכללות והשלום, לכן כאשר זוכים לעלות אליו נמתק גם שורש הצמצום שנמשך ממנו וכו עי"ש.ונתעוררתי מדבריו מאוד (וכמעט היה בדעתי לרוץ ולצעוק אהה...)
כמה עלינו להתאמץ להרבות בשלום ולהתכלל זה בזה,
למרות שכל שכל פרטי הוא משונה מחבירו, ונראה לו שחבירו נוטה מן האמת,
ורק כך נזכה להמתיק את כל הצמצומים ולהכתב לחיים כפשוטו, ונזכה לשנה טובה ומתוקה.אני מקבל עלי מעתה לאהוב את כל ישראל ובפרט את אנשי הצדיק בכל לבבי ומאודי
-
@יוסף-מאיר-מאומן
התעוררתי מדבריך לפרש בדרך צחות שזהו ענין סוד העיבור. (אשה). שהאיש נותן את הלובן והאשה נותנת את האדום שהם בחינת חו"ג המתנגדים זה לזה אך השותף השלישי שנותן הרוח חיים הוא המאחד את חלקי הגוף להתרקם ולהיות אחד.
כמו"כ הוא בענין אהבה והתכללות שכאו"א יש לו את הנקודה שלו. אך כאשר מכניסים את השותף השלישי המכריע (בחינת עמודא דאמציעתא) בין כל השכלים הפרטים אזי מבינים שאף שאני עובד את ה' בזו הדרך ובאלו הלבושים. כמו"כ בדיוק חברי עובד את ה' בדרכו ובלבושיו.
ה' יזכני גם לאהוב כאו"א מישראל באמת.