שיחות הקשורות לתורה ס"א
-
אני פותח אשכול לכל מי שרוצה להעלות שיחות או סיפורים מכל ספרי רבינו ותלמידיו הקשורים לתורה ס"א.
יש הרבה שיחות או אפילו חלקים בסיפורי מעשיות שאינם מקושרים ממש על ידי מוהרנ"ת לתורה אבל אפשר לקבל מהם השראה או כיוון גם בעניין התורה.
אז באמת מצד אחד זה לא מיניה וביה, אבל אמרתי לעצמי אולי אפשר קצת להפרות את הלימוד דרך אותם שיחות וסיפורים בבחינת 'לפקח את המוחין' -
@כפטיש-יפוצץ
שמעתי באיזה שיעור, לא זוכר של מי שיש סיפור בחיי מוהר"ן שקשור מאוד לתורה, הסיפור נמצא ב'סיפורים חדשים' :
ספר חיי מוהר"ן - אות פח
תקס"ד לֵיל שַׁבַּת קֹדֶשׁ אַחַר הַקִּדּוּשׁ וָאֵרֶא בַּחֲלוֹם וְהָיִיתִי בְּתוֹךְ עִיר, וְנִדְמָה לִי בַּחֲלוֹם שֶׁהָעִיר הָיְתָה גְּדוֹלָה מְאֹד, וּבָא לְשָׁם צַדִּיק גָּדוֹל מִצַּדִּיקִים הַיְשָׁנִים שֶׁהָיָה מֻחְזָק לְצַדִּיק גָּדוֹל, וְהָלְכוּ הַכֹּל אֵלָיו. וְגַם אֲנִי הָלַכְתִּי אֵלָיו וְרָאִיתִי וְהָיוּ כֻּלָּם עוֹבְרִים אֶצְלוֹ בְּצִדּוֹ וְלֹא נָתְנוּ לוֹ שָׁלוֹם וְהָיָה נִרְאֶה שֶׁעוֹשִֹין זֶה בְּכַוָּנָה. וְתָמַהְתִּי מְאֹד שֶׁהָיָה לָהֶם עַזּוּת כָּזֶה, כִּי יָדַעְתִּי שֶׁהוּא צַדִּיק גָּדוֹל. וְשָׁאַלְתִּי עַל זֶה אֵיךְ יֵשׁ לָהֶם עַזּוּת כָּזֶה לִבְלִי לִתֵּן לוֹ שָׁלוֹם בְּכַוָּנָה כַּנַּ"ל. וְהָיָה הַתֵּרוּץ כִּי בֶּאֱמֶת הוּא צַדִּיק גָּדוֹל, אַךְ יֵשׁ לוֹ גּוּף מְלֻקָּט מִכַּמָּה מְקוֹמוֹת שֶׁהוּא בְּחִינַת מְקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים, אֲבָל הוּא בְּעַצְמוֹ אָדָם גָּדוֹל, וְקִבֵּל עַל עַצְמוֹ שֶׁהוּא יְתַקֵּן זֶה הַגּוּף וְאֵין שׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹם חֲבֵרוֹ בַּמְּקוֹמוֹת הַמְטֻנָּפִים עַל כֵּן לֹא נָתְנוּ לוֹ שָׁלוֹם:
יש שם בשיעור איזה הסבר מעניין ואני חושב שלפי התורה אפשר להתבונן בסיפור הזה מאוד -
@ברדיטשובער
התכוונת אות פז -
יש שיחה בחיי מוהר"ן אות ר"מ, שקשורה לעניין מדבר שממה:
"שמעתי שפעם אחת היה איש אחד מאנשי שלומנו קובל לפניו מאד על חסרון פרנסתו.
אמר לו רבנו זכרונו לברכה: איני יודע איך יש לכם לב כזה לבלבל אותי בהבלי עולם הזה, הלא אני דומה כמי שהולך יומם ולילה במדבר, וחותר ומבקש לעשות ממדבר ישוב.
כי בכל אחד מכם בלבו מדבר שממה מאין יושב, ואין שם מדור לשכינה ואני חותר ומבקש בכל עת לעשות איזה תקון ומקום בלבבכם להיות שם מדור לשכינה. הלא כמה יגיעות צריכין לעשות מאילן סרק עב שקורין דמב לעשות ממנו כלים יפים וראויים לתשמיש אדם.
כמה יגיעות צריכין לזה עד שמסתתין אותו ומנסרין אותו ומתקנין אותו במעצד ובשאר כלים הצריכין לזה. כמו כן ממש יגיעות כאלו צריך אני ליגע את עצמי".
כלומר העבודה הזו היא עבודה תמידית של רבינו הקדוש, והוא מתייגע בזה כל הזמן... -
@ברדיטשובער
יש להאיר לפי שיחה זו. שישנה אפשרות להפוך את 'המותרות' לתורה.
כשם שאותו גוף שנלקח ממקומות המטונפים נלקח לתקון ע"י 'צדיק'.
ומצד שני אעפ"כ עדין לא נתנו לו 'שלום'.
ובערך תורה דידן אפשר שהתיקון היה רק מבחינת 'שכלים פרטים' ולא מהשכל הכולל. על כן נשאר בו רשימו של מקומות המטונפים.
ולשמח המעיינים אציין שבחינה זו היתה בפרשת שבוע שעבר (חוקת) שמתחילה במצות פרה אדומה. ששורפים אותה עם 'פרשה' (במדבר יט, ה) וְשָׂרַף אֶת הַפָּרָה לְעֵינָיו אֶת עֹרָהּ וְאֶת בְּשָׂרָהּ וְאֶת דָּמָהּ עַל פִּרְשָׁהּ יִשְׂרֹף. היינו עם ה'מותרות'. ואף הם נהפכים להיות 'אפר פרה אדומה' שמטהר את הטמאים. ומצד שני 'מטמא את הטהורים' ומבואר בספר שבטי י"ה (לרמ"ד וואלי) שהטומאה לטהורים נמשכת מ'פרשה' שהוא שייך לצד הטומאה. -
@כפטיש-יפוצץ
בתורה מח - ארבז"ל . כִּי כְּשֶׁלְּשׁוֹנוֹת שֶׁל עַכּוּ"ם גּוֹבְרִים, חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי הַשְּׁכִינָה הִיא רִיב עִם קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתִּקּוּנִים (תִּקּוּן כ"א דַּף מ"ד:): "שִׁמְעוּ הָרִים רִיב" 'דְּאִיהִי רִיב עַל בְּנָהָא בְּגָלוּתָא'. כִּי בְּאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל אִיהִי רַבִּי (שָׁם דַּף מ"ה:), שֶׁנִּתְהַפֵּךְ אַתְוָן רִי"ב וְנַעֲשֶֹה רַבִּ"י.
כמו"כ הפסוק שעליו סובבת שם התורה היא על 'מי מריבה'.
והמעיינים בודאי יכולו לקשר ענין 'הריב לשונות' ומה שבא"י דיקא נקראת 'רבי' וכללות ענין מי מריבה ע"פ קשרי תורה דידן. -
@נחום-בקר
מאוד יפה!
יש באמת שאלה יסודית בתורה שגם נוגעת להערה החשבה מאוד שהערת.
האם כאשר רבינו אומר שהנשמות הגדולות צריכות גופים זכים זה אומר שבלי גוף זך הנשמה לא תרד כלל, או שיש זמן שבו הנשמה יורדת בהכרח לגוף גם אם הוא לא זך ואז היא כביכול צריכה להתמודד עם הגוף
לכאורה מסיפור זה מבואר, שזה מוכרח שהנשמה הגדולה יורדת (צדיקים הקדמונים) ואחרי שהיא יורדת היא בהכרח צריכה לתקן את הגוף העכור.
כך גם נראה מדברי רבינו בתורה על אכן חליינו הוא נשא, שהצדיק סובל את חטאי העם ומתקן אותם.
כך גם מבואר לפי קשרי התורה שהעם הם הגוף של הצדיק, כמו שהמוח נקרא הצדיק והגוף מכתיר את המוח.
ולפי זה מובן שזה שאף אחד לא הקדים לו שלום זה גופא המחלוקת שחולקים עליו.
ואז ממילא מובן כמו שכתבת, שהמותרות עצמם צריכים להתהפך לחלק מהתורה, ועוד יותר מזה כאשר פועלים את התיקון הנפלא הזה, אז דווקא משלימים את התורה בשלמות הכי גדולה ואכמ"ל
(למרות שרבינו מדבר בסיפור הזה על צדיק אחר כבכיול שהוא רואה, אבל מתוך הדברים מובן שהוא מדבר על עצמו ומבאר עוד סוד בעניין המחלוקת שעליו, שהוא לקח על עצמו לתקן את הגוף המטונף) -
ביאוריך מאירים באור אמת.
והנני מוסיף והולך על דבריך. שאחד החברים בפורום כתב (כעת איני זוכר היכן) שכיום המצב הוא שאין שלמות הקלקול ואין שלמות התיקון. והולכים ובונים את הקלקול עד ביאת גואל צדק.
ויש להאיר שקלקול יש. ושלמות התיקון עדין לא התגלתה. אך באמת שלמות התקון 'נמצאת בעולם' שזהו מה שאמר רבנו 'נצחתי ואנצח גמרתי ואגמור'. היינו שהנשמה הגדולה (או הנשמות הגדולות) נמצאות פה בעולם. וצריכים רק להכין כלים לקבל אור הנשמות האלו.
וזהו חלק מעבודתנו כ'תלמידים' להיות כלים שתוכל נשמת רבנו הקדוש להתגלות דרכנו. כפי שמבואר בלקו"ה (איני זוכר כעת היכן אך הוא במאמר על תורה סו). וכפי שנסלסל בתורת רבנו כך תתגלה תורת רבנו הנמשכת מעתיקא סתימאה בחינת גלגלתא וקודש הקודשים ואבן השתיה וכו' המבואר בתורה דידן. ויתהוו כל תיקוני תורה דידן. -
@כפטיש-יפוצץ
אהבתי את הכיוון.
אני לא ממש החלטי לומר שזה ממש קשור אבל לענ"ד זה מאוד קשור, בפרט שביפורי מעשיות הם כלליות גדול והם שורשי הליקוטי מוהר"ן.
במעשה י"ב כתוב כך:ספר סיפורי מעשיות - מעשה יב
אמרו לו: מנין אתה יודע זאת? השיב להם: היות שאצל המלך הנ"ל, שהוא היה אצלו, כנ"ל, היה לו יד, דהינו שהיה אצל אותו המלך תמונת יד עם חמש אצבעות ועם כל השרטוטין שיש על היד, וזאת היד היתה הלאנד קארט (הינו מפת העולם) של כל העולמות וכל מה שהיה מן בריאת שמים וארץ עד הסוף ומה שיהיה אחר כך הכל היה מצויר על אותו היד, כי היה מצויר בשרטטי היד ציור עמידת כל עולם ועולם עם כל פרטיו כמו שמצויר על הלאנד קארט (כידוע לבקיאים בענין ציור מפת העולם, שקורין לאנד קארט). והיה בהשרטוטין כמו אותיות כמו שבלאנד קארט כתובים אותיות אצל כל דבר ודבר כדי לידע מה הוא הדבר הזה, דהינו לידע, שכאן הוא עיר פלוני, וכאן נהר פלוני וכיוצא כמו כן ממש היה נרשם בשרטוטי היד הנ"ל כמו אותיות, שהיו האותיות נרשמים אצל כל דבר ודבר, שהיה נרשם על היד, כדי לידע מהות הדבר:
וגם פרטי כל המדינות ועירות ונהרות וגשרים והרים ושאר דברים פרטיים הכל היה נרשם על היד בשרטוטין הנ"ל, ואצל כל דבר היו כתובים אותיות, שזהו דבר פלוני, וזה דבר פלוני. וגם כל בני אדם שהולכים בתוך המדינה וכל המארעות שלהם הכל היה נרשם שם. והיה כתוב שם גם כל הדרכים ממדינה למדינה וממקום למקום, ומחמת זה הייתי יודע לכנס אל העיר הזאת. מה שאי אפשר לשום אדם לכנס לכאן. וכן אם אתם רוצים לשלח אותי לעיר אחרת, אני יודע הדרך גם כן הכל על ידי היד הנ"ל:
וכן היה נרשם בה הדרך מעולם לעולם, כי יש דרך ונתיב, שעל ידו יכולין לעלות מארץ לשמים (כי אי אפשר לעלות לשמים, מחמת שאין יודעין הדרך, ושם היה נרשם הדרך לעלות לשמים), והיה נרשם שם כל הדרכים שיש מעולם לעולם, כי אליהו עלה לשמים בדרך פלוני, והיה כתוב שם אותו הדרך, ומשה רבנו עלה לשמים בדרך אחר, והיה כתוב שם אותו הדרך גם כן, וכן חנוך עלה לשמים בדרך אחר, והיה כתוב שם גם אותו הדרך. וכן מעולם לעולם הכל היה נרשם בשרטוטי היד הנ"ל. גם היה נרשם על היד כל דבר ודבר כפי מה שהיה בעת בריאת העולם, וכפי ההוה שלו, וכפי מה שיהיה אחר כך, כגון סדום היה נרשם שם כפי מה שהיתה בעת ישובה, קדם שנהפכה, גם היה מצויר שם הפיכת סדום, כמו שהעיר נהפכת, וגם היה מצויר שם ציור של סדום, שיש לה אחר ההפיכה, כי היה נרשם על היד מה שהיה ומה שהוה ומה שיהיה.היד הזאת היא אבן השתיה?
יד ה'? -
@כפטיש-יפוצץ
עוד שיחה שקשורה לתורה ס"א
שיחות הר"ן שיחה עזספר שיחות מוהר"ן - אות עח
כל העולם מלא מחלוקות. הן בין אומות העולם וכן בכל עיר ועיר. וכן בכל בית ובית בין השכנים ובין כל אחד עם אשתו ובני ביתו ומשרתיו ובניו. ואין מי שישים על לבו התכלית שבכל יום ויום האדם מת כי היום שעבר לא יהיה עוד ובכל יום הוא מתקרב למיתה:
ודע שהכל אחד. שהמחלקת שבפרטיות בין איש וביתו וכיוצא כנ"ל הוא גם כן ממש המחלקת שבין המלכים והאומות. כי כל אחד מאנשי ביתו הוא בחינת אומה מיוחדת והם מתגרין זה עם זה כמו שיש מלחמות בין האומות. וגם אפשר להכיר כל אחד מאיזה בחינה של אומה הוא כי ידוע מדות האומות, שזה כעסן ורוצח וכיוצא. וכמו כן יכולין למצא בפרטיות בבני הבית. ואפלו אם אחד אינו רוצה לריב ורוצה לישב בהשקט ושלוה עם כל זה הוא מוכרח להיות גם כן בתוך המחלקת והמלחמות. כמו שנמצא בין המלחמות שבין המלכים והאומות שנמצא לפעמים איזה אומה שרוצה לישב בשלוה ואין רוצה שום מלחמה, אדרבא היתה מרוצה להשתחוות לחברו כמה פעמים. עם כל זה חוטפין אותה גם כן על כרחה בתוך המלחמה שזה אומר שיהיה מצדו וזה להפך עד שנלחמין עמו גם כן:
כמו כן ממש נמצא בפרטיות במלחמות הבית הנ"ל. כי האדם בעצמו הוא עולם קטן (קנז) ונכלל בו כל העולם ומלואו, מכל שכן האדם וביתו שנכללין בהם כל האומות ונלחמין ומתגרין זה בזה כנ"ל. ועל כן לפעמים כשאחד יושב לבדו ביער יכול להיות שיהיה נעשה משוגע. וזה נעשה מחמת שהוא לבדו ונכללין בו לבד כל האומות, והם מתגרין זה בזה והוא מוכרח להשתנות בכל פעם לבחינת אומה אחרת כפי התגברות אומה על אומה שהם כולם נכללין בו לבדו. ומחמת זה יכול להשתגע לגמרי מחמת התהפכות הדעות שבו על ידי התגרות האומות שנכללין בו לבדו כנ"ל. אבל כשהוא בישוב בין אנשים יש מקום להמלחמה להתפשט בכל אחד מהבני בית או בין השכנים כנ"ל. המחלקת שבבית הצדיק הוא גם כן בחינת מלחמות האומות כנ"ל. גם נכללין שם בחינת מלחמות השבטים שהיו נלחמין זה על זה; אפרים על יהודה וכיוצא (קנה).
