למעשה' מתוך החיים - איך המחלוקת מטהרת?
-
מי שהולך עם תורה סא' מתחיל להרגיש עד כמה המותרות עלו על לבו, והוא מסופק תמיד, ואין לו עצה שלימה.
והעצה של רבינו עם המחלוקת שהיא המטהרת מהטומאה, צריכה בירור, כי היא יסוד להתחלת התיקון,
ולכן רציתי כאן לעורר דיון בענין שיחפש למעשה' איך זה נראה בחיים המפגש עם המחלוקת הזו, ואיך מתבוננים בזה, ועושים תשובה על כך? -
@רוצה-להיות
אולי שאלת המפתח שתוביל קצת לכיוון נכון בעניין שעוררת היא:
מיהו זה בכלל שמתחיל לעשות עליך מחלוקת?
ובמילים אחרות מי הוא זה שזורק עליך את המים המטהרים?
האם אתה אמור להיות פסיבי או אקטיבי?
(למי שמתקשה עם מילים כאלו שנלקחו מכתב ידם אני אנסה להסביר)
פסיבי: יש עליך מחלוקת רקאתה צריך לא להתנגד, כלומר יבוא מישהו ויזרוק עליך מים רק אתה אל תתנגד, אלא תשוב בתשובה.
אקטיבי: אולי בכלל אף אחד לא זורק עליך מים ואתה צריך להכניס את עצמך לתוכם, ואם כן השאלה היא איך?
אם נתקדם להבין את זה נוכל גם להבין איך בחיים שלנו יש מחלוקת ואיך היא מטהרת אותנו
המשך יבוא -
@רוצה-להיות כתב בלמעשה' מתוך החיים - איך המחלוקת מטהרת?:
איך זה נראה בחיים המפגש עם המחלוקת הזו,
איך זה נראה? - נראה לי שאנחנו די יודעים!
השאלה הזועקת איך הופכים אותה לכזאת שמטהרת???
חשוב מאוד לפתוח על כך דיון -
@כפטיש-יפוצץ כתב בלמעשה' מתוך החיים - איך המחלוקת מטהרת?:
מיהו זה בכלל שמתחיל לעשות עליך מחלוקת?
אם המחלוקת היא חלוקת העצה כפי שרבינו מבאר
זה נראה שהמחלוקת באה עלי מבפנים?אתה מדבר על המחלוקת השלילית או החיובית?
-
מה שיצא לי למעשה.
רבנו כותב שהמחלוקת נמשכת מפגם האמונת חכמים, וצריך להבין מדוע.
אך מקשרי התורה נראה מבואר, כי כל עונש הוא מידה כנגד מידה כפי שמופיע באות א', ולפי זה מובן שכל מי שנענש בדין וצימצום צריך להבין שהפגם שממנו השתלשל העונש הוא מידה כנגד מידה ולפי זה ידע מה עליו לתקן ולהמתיק הדין בשורשו, ואם כן עונש המחלוקת משתלשל מידה כנגד מידה מפגם ממחלות על החכמים. מקווה שעד כאן ברור.
ולפי זה למעשה: כל מחלקות שיש על האדם בהכרח שורשה בפגם אמונת חכמים שפגם וצריך לפשפש ולהתחזק ביותר באמנות חכמים כדי להמתיק הדין בשורשו.
ובנימה מעשית, תבדוק בדיוק בפרטי המחלקות למה ה' שלח איש כזה דייקא עם דיבורים כאלו דייקא ובמקום כזה דייקא וכו' מה המידה כנד מידה של הדבר ובדרך כלל על ידי ההתבוננות הזאת זוכים להתחזק ולתקן מעשנות יותר ויותר.המחלוקת מדבר מיותר נהפכה לדבר הכי הכרחי, למצפן שממנו נלמד לחזור בתשובה.
חשוב גם לציין, שמחלקות אינה בהכרח כפשוטה, בכלליות כל דבר שאינו מסתדר כרצון האדם נחשב כחולק עליו.
-
@איש-ריבי @כפטיש-יפוצץ @מאמין-בעצמי
בהמשך למה שכתב "מאמין בעצמי",
עולה מהמאמר שאדם שיש לו פגם אמונת חכמים, היינו שהספרים (והאנשים) הם למותר אצלו, והוא בבחי' שהוא מלעיג עליהם, אז הוא יהיה בבחי' עצה חלוקה עם עצמו ומשוקע במותרות. (שהרי כאשר יתקן פגם זה, ייטהר מהטינופת והמותרות).
אז חשבתי על כך,
שהמחלוקת בעצמה - שיש גוונים שונים ושכלים פרטיים (אות ו' במאמר), וכן זה שיש אותיות שונות (אות ב' במאמר), וכן שיש מלאך ושכל מיוחד לכל גלגל (אות ג') -
כל זה הוא הכרחי וטוב, כי מכל זה מתגלה שיש שכל גדול יותר, כולל וכו'.
אלא מה?
אדם כזה שכולם למותר אצלו, הוא בעצם לבד!!!
ואז ממילא ענין המחלוקת שהוא הכרחי! מתגלה אצלו בעצמו - והוא חלוק כולו ודואג ומסופק וכו' וכו', כי אין לו עם מי להתחלק בבחינת המחלוקת בעצמה, והיא משגעת אותו בתוך עצמו.
ולכן התיקון, שמרחמים עליו מן השמים, ומחייבים אותו לצאת מהלבד שלו, לפגוש אנשים שחולקים עליו, או מציאות פנימית שתחייב אותו לצאת מעצמו וכו',
ואז המחלוקת שלו בעצמו, תצא ממנו, אל החוץ, ותוכל להתגלות באופן חיובי, שיש מישהו שונה ממני, ואני לא מסכים איתו, אבל הוא לא למותר אצלי! אני לא מלעיג עליו, כי סוף סוף, שנינו שכלים פרטיים שנכללים כל אחד עם האמת שלו שהוא צריך להביא לעולם, בתוך השכל הכולל. -
@רוצה-להיות
קצת חריף... לא להבהל...
מחלוקת היא דבר חיובי בהחלט!!
בהנחה שאנחנו מקבלים מרבינו מהי מחלוקת.
למשל החולק השבועי, קורח -
הוא שאל הרבה שאלות יפות, והתשובה שלו הייתה שמשה רבינו לא ראוי להנהגה.
ובכן, המחלוקת של קורח היא מצוינת! ולכן לעתיד הוא יהיה כהן גדול! [וידוע סוד קורח ומשה, גאונים ור"ת, בחירה וידיעה וכו' ואכמ"ל]
הבעיה הייתה רק בתשובה שהוא השיב לעצמו!!!
אתה יכול, וצריך, לשאול קושיות ושאלות - רק תזכור לענות בסוף תשובה של אמונת חכמים!
נחדד שוב, מחלוקת שרבינו ממליץ עליה, היא הצבת סימן שאלה במקומות הנכונים -
בתנאי שאח"כ מציבים סימן קריאה של אמונת חכמים.
פשוט. וחלק. -
@יאשע-הלברשטאם
מקשרי התורה וודאי רואים שהמחלוקת היא דבר חיובי.
הרי בלעדיה אין חידוש ספרים, ואין מה שישלים את התורה שבכתב - שתוכל לקבל מהחכמה עילאה.
כלומר חדוש התורה תלוי דווקא במחלוקת.
לגבי מה שכתבת על קורח, בוודאי שעצם המחלוקת הייתה טובה, רק שלא היה את הסיום החיובי של כתיבת ספרים, אלא של השלילה של משה רבינו.
אגב המדרש אומר שמשה נענש על זה שאמר לקורח "רב לכם", שאחר כך בכניסה לארץ ישראל ה' אמר לו "רב לך".
כלומר עצם הרצון של קורח לזכות לכהונה היה דווקא דבר חיובי!
הבעיה שלו הייתה: שהוא לא הפך את זה לספר! הוא לא שב בתשובה על זה שהוא לא זכה לכהונה, במקום להתמודד עם זה ולהתחזק - הוא בחר לחלוק על משה ובכך לאבד את הסוד של המחלוקת...
עד הסוף הטוב של "צדיק כתמר יפרח" - סופי תיבות - קרח. -
@מאמין-בעצמי
אהבתי את דבריך
רק שלי זה קצת קשה לדייק בדיוק מהי המידה כנגד מידה וכך לעשות תשובה
חשבתי שבדרך כלליות להבין את האיך חולקים עליו ובאיזה דיבורים הכוונה האם זה חוזר עליו על חוסרון באמונת חכמים בכלל או שזה חוסר באמונה בעצמו
אבל כמובן שיש להתבונן יותר כמו שכתבת -
מתוך המבחן העיוני של לטייל
מסקרן מאוד השאלה הזאת
ונראה לי שזה קשור לאשכול כאן
-
מצרף כאן קטע מדברי מוהרנ"ת בהלכה המיוסדת על המאמר, ממנו משמע שהמחלוקת היא לא ממש כנגד האדם המטונף במותרות, אלא שהוא שומע באופן כללי מחלוקת שבין הצדיקים והת"ח, וזה מעורר אותו לתשובה (וקצת קשה שהרי רבינו כותב: 'שמקשין ושואלין עליו'):
הלכות ר"ח ז, אות לד
עִקַּר שְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה בַּה' הוּא עַל -יְדֵי שֶׁמַּאֲמִינִים בְּמֹשֶׁה עַבְדּוֹ שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱמוּנַת חֲכָמִים אֲבָל הַבַּעַל דָּבָר מִתְגָּרֶה בָּזֶה בְּכַמָּה תַּחְבּוּלוֹת וְהָעִקָּר עַל-יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁמַּרְבֶּה קָטֵגוֹרְיָא בֵּין הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים כְּמוֹ עַכְשָׁו כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְאֵין יוֹדְעִין הֵיכָן הָאֱמֶת עַל-כֵּן מִי שֶׁרוֹצֶה לָחוּס עַל נַפְשׁוֹ צָרִיךְ לָשׁוּב עַל-יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ עַל-יְדֵי שֶׁשּׁוֹמֵעַ עֹצֶם הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיָּבִין מִזֶּה שֶׁרוֹצִים לְהַרְחִיקוֹ מֵה' יִתְבָּרַךְ וּכְמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר עַל פָּסוּק אֹזֶן שׁוֹמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין וְכוּ' (עַיֵּן שָׁם בְּסִימָן ה), עַד שֶׁיָּשׁוּב בִּתְשׁוּבָה עַל-יְדֵי זֶה דַּיְקָא עַל פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים עַד שֶׁיַּחַזְרוּ וְיֻחְשְׁבוּ אֶצְלוֹ כָּל הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל. -
@איש-ריבי
אכן קשור מאד,
ראו בהלכות ר"ח ז, אות לז, שכותב מוהרנ"ת שהמים המטהרים הם הספרים הקדושים עצמם, ולא עצם המחלוקת, וזה אכן קשור לשאלה שהעלו בלטייל, ש'איש ריבי' העלה כאן, שהפלג אלקים שזה המחלוקת מלא במים, שהם הספרים, כי ע"י המחלוקת מתגלים הספרים שהם באמת מה שטהר מהטינופת וכו':
ר"ח ז, לז:
ה' יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמָיו מַשְׁגִּיחַ עַל אֵלּוּ הַדַּלִּים וְהָאֶבְיוֹנִים מֵהַדַּעַת שֶׁנָּפְלוּ לֶעָפָר וְלָאַשְׁפּוֹת מַמָּשׁ וְהָעֲשָׁנִים סְרוּחִים מְסַבְּבִים וּמְעַקְּמִים דַּעְתָּם מְאֹד. וּכְשֶׁהֵם חָסִים עַל עַצְמָם וְצוֹעֲקִים לַה' יִתְבָּרַךְ. אֲזַי הוּא יִתְבָּרַךְ מְרַחֵם עֲלֵיהֶם וְשׁוֹלֵחַ עֲלֵיהֶם מַיִם טְהוֹרִים וּמְקִימָם מֵעָפָר וּמֵאַשְׁפּוֹת סְרוּחִים הָאֵלּוּ. כִּי אֵלּוּ הַמַּיִם טְהוֹרִים שֶׁהֵם הַסְּפָרִים קְדוֹשִׁים מְטַהֲרִים מִכָּל הַגִּלּוּלִים בְּחִינַת וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכָּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם וְכוּ'. -
@פאר-הליקוטים
נכון שהעיקר זה הספרים.
אבל מה זה הספרים?
הספרים זה שאלות ותשובות.
השאלות זה בעצם המחלוקת, אז יוצא ש-50% מהספרים זה המחלוקת. -
@פאר-הליקוטים
מחזק את דברי יאשע הלברשטאם.
בוודאי שעיקר הטהרה היא עצם המחלוקת!
ראבר"נ מאריך בזה במכתב שמובא בסוף התורה, ש"מי מריבה" בעצמם, הם אלו
שמטהרים עיי"ש.
זה לא סותר את זה שבתוצאה, צריך להפוך הכל לספר, כלומר, לחפש את האמונה
בעצם המחלוקת. -
@רוצה-להיות
יש נקודה ששזורה במהלך התורה.
א. אמונת חכמים. יש חכמים ואני לא משיג אותם אך אני מאמין בהם.
ב. סוד העיבור יש בו חכמה שצריך לגלות ולהסתיר.
ג. יש צמצום וכנגדו שכל שממתיקו.
ד. יש תורה ויש שלמות התורה.
ה. יש אבנים ויש אבן השתיה.
ו. יש כתב עם כח והארה. ויש כתב חלש (וחשוך).
ומסתמא יש עוד הקבלות שכעת איני זוכר.
הציר שסביבו סובבים הדברים שמתוך החסרון אני מכיר את מקומי ואת השלמות הנמשכת ממקום עליון 'ואין סופי'.
כאשר אדם אין לו 'אמונת חכמים' פרושו של דבר שחושב שמשיג בשכלו כל הנצרך לו. 'והוא היודע'!
המחלוקת בכל בחינה שלא תהיה מנערת את האדם מהדמיון שהכל מושלם.
הוא מתעורר לחפש את 'השלום' ומשכיל שיש שכל עליון ונעלם הנמשך מאסב"ה שבתורה דידן נקרא 'קודש הקודשים' או 'שכל הכולל'.
הידיעה הזאת היא עצמה תקון לפגם אמונת חכמים, שמתעורר להבין שהגישה לתורה היא מתוך 'אמונה' ועי"ז הוא בונה 'כלי' לקבל אור החכמה. אור הכתב. קדושת א"י. מים המטהרים, ובזה הוא מתאחד עם הכלל.
נ.ב. ענין המחלוקת הוא כעין שבירת הכלים שמטרתה להוציא את הסיגים הרעים ולהפרידם מהטוב. ועי"ז אפשר לבנות 'עולם התיקון' מחלקי הטוב. 'המתכללים ומתקשרים' זה בזה. שהוא סוד 'אנן בחביבותא תליא' והוא 'ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה'.