משפטים ועצות זה אותו דבר
-
@נותלה-שלי
סתם קצת הרחבה על "עצות נבערות"
אולי זה יתן לך קצת מרחב חשיבה.
נבערות זה עצות של "בער". פשוט.
שו הדא בער?
יש פסוק "איש בער לא ידע"
המפרשים מסבירים ש'בער' זה כמה בהמה, אין לו שכל בן אדם.
ולמה בהמה נקראת 'בער'?
בגלל שהיא אוכלת. ז'תומרת היא בעיקר רק אוכלת...
מה הקשר בין לאכול ל'בער'?
כמו שכתוב 'וביער בשדה אחר', שאכילה זה לשון של לבער [סוג של לשרוף ת'אוכל'...]
אז יצא לנו שעצות נבערות זה קשור למי שאוכל כמו בהמה, ומתחיל להתחבר סוף סוף לאכילת מותרות... -
@יאשע-הלברשטאם
יפה מאוד
אבל איפה מצאנו בתורה מישהו שאוכל כמו בהמה?
תשובה:
בפסוק 'מלכי ישפר עלך'
זה מתוך דברי דניאל לנבוכדנצר, שחלם שהולך להיות בהמה, ולאכול ביער כמו בהמה... -
@איש-ריבי כתב במשפטים ועצות זה אותו דבר:
@נותלה-שלי
אחת הקושיות החזקות
אציין רק
שהעצות נראות קשורות ללב
והמשפט למוחבקשרי המקראות עמוד כ' מובא מראשית חכמה: שהמזון עובר ללב, ומהלב עולים עשנים למוח.
לחצו כאן למעבר לחוברת -
@אולי-אזכה
רגע, אז זה תהליך הפוך מ@איש-ריבי
כי הוא אמר שהמשפט במוח, והוא יורד לעצות שבלב.
ואתה אומר מקשרי המקראות, שהאוכל נוסע הפוך, מהלב אל המוח.
אני צודק? -
זו שאלה מאוד מעניינת ורצינית בתורה.
מקדים: דיי קיצרתי אם יש שאלות ספציפיות אשמח להאריך.
תכלס', לפני שאתה שואל מה ההבדל בין משפט לעצה, יש לדעתי שאלה הרבה יותר מהותית בין אות א' לאות ד' - באות א' ע״י פגם המותרות נעשה "משפט מעוקל" ובאות ד' ע״י המותרות "אין לו עצה שלמה לעולם והוא תמיד מסופק"
יש הבדל מאוד מהותי בין "משפט מעוקל" לבין "תמיד מסופק". לא?!א' - התהליך שעי פגם אמונת חכמים נידון במותרות שמעלים עשנים שמסובבים את מח ועיז יוצא משפט מעוקל שמופיע באות א' - חוזר על עצמו באותיות ב' וג'.
שע"י שמסמכין רבי שאינו הגון (פגם א"ח, כלל ו' זלע"ז) נעשה אוכל של חוץ לארץ (דהיינו מותרות מתוך הקשרים) ועי"ז מסתלקים הנשמות הגדולות שיודעות את סוד העיבור (דהיינו סוד ההנהגה כמקושר בתורה).
נמצא שהתהליך שמופיע באות א' חוזר על עצמו באותיות ב' וג' וא"כ מתחדדת רק השאלה מדוע באות א' מקבל משפט מעוקל ובאות ד' הוא תמיד מסופק?ב' - ההבדל העיקרי שאני רואה מייד בין אות א' לאותיות ה' ג' ד' הוא שבאות א' הפגם הוא בהנהגה הפרטית דהיינו שהתלמיד לא מצליח להוציא משפטי הנהגות ישרות, ובאותיות ה' ג' ד' הפגם הוא בהנהגה הכללית שמסתלקת ההנהגה הכללית דהיינו סוד העיבור השוכן הנשמות הגדולות.
ג' - תרשה לי שניה להקדים הקדמה הכרחית:
תורה שבכתב - בבחינת רב
תורה שבעל פה - בבחינת תלמיד (כמקושר שהתורה שבעל פה היא היא המשפטי הנהגות ישרות שכל אחד ואחד מוציא ומחדש מכל הלימודים שלומד. ועיין עוד מקישור זה באריכות בביאור הליקוטים)ד' - נמצא שאפשר לומר, שבאות א' הפגם הוא רק בתלמיד בבח' תורה שבעל פה, אבל ההנהגה הכללית בבחינת תורה שבכתב וכנ"ל עדיין לא נפגמה ובאותיות ה' ג' ד' התהליך חוזר על עצמו אך ביותר עומק שבסוף נפגמת ההנהגה גם הכללית דהיינו גם התורה שבכתב כביכול מסתלקת מאיתנו כלומר בחינת ההנהגה הכללית (כידוע לכל כי היא חוכמתכם וכו' בפשט הפשוט נכתב על התורה)
ולפי הנ"ל תבין, שבאות א' שהפגם בפרטיות ועדיין יש הנהגה כללית בבחי' תורה שבכתב אזי הפגם הוא משפט מעוקל דייקא כי עדיין עוסק בתורה שבכתב רק שכל מה שמוציא ומקבל מעוקל, אבל באות ד' כשההנהגה הכללית מסתלקת אזי אין לו אפילו תורה שבכתב להוציא ממנה משפטים כלל! נמצא שהוא תמיד מסופק!
ויש עוד הרבה מה להרחיב בזה, אם אחד הקישורים לא מובנים או שאתם חולקים עליו, אדרבה תגיבו כי התיקון ע״י מחלקות.
ה' - עפ"ז מבואר עניין איש ואישה בתורה, איש - משפט מעוקל (ושם איש וכו') אישה - תמיד מסופקת
לפי זה תבין בעומק כי מואבי לא ראוי לבוא בקהל ואישה כן, כי המואבי אינו מכיר בפגם שלו. ודו"ק. -
@מאמין-בעצמי
קודם כל צל"ש על הכתיבה הבהירה שלך!
קראתי את הפוסט ברצף, למרות ששכחתי לקחת היום את הריטל...
ולגוף דבריך, אני חושב שזה ענק, ואני יוסיף עוד נדבך - קצת חריף!
ישנה נקודה שהרבה לומדים שמו לב אליה, שתהליך התיקון בתורה מתחיל באות ה', מהמחלוקת.
כלומר, המחלוקת היא תחילת התיקון, וא"א לתקן בלי שיהיה מחלוקת.
אבל לדבריך, יוצא כאן משהו מדהים:
מבחינת התלמיד, תהליך הקלקול שלו נגמר באות א'. בסוף האות הוא כבר משווע לעזרה.
איפה מתחיל התיקון שלו?!
מתחילת אות ב'!!!!
כי מתחילת אות ב' מתחיל קלקול ההנהגה הכללית, שרק עי"ז בסוף יש את התיקון המושלם!
מקווה שאני מובן. -
@יאשע-הלברשטאם
שימחת אותי בדבריך. בזמן הכתיבה הרהרתי לעצמי שכנראה אף אחד לא יקרא או יבין את מה שכתבתי, כי זה יצא ארוך.לגוף העניין, כתבת חזק ביותר, כי במידה מסוימת עומק הפגם הוא כשהתלמיד מקולקל והרב עדיין לא, כי אז התלמיד בטוח בהנהגותיו שמוציא לעצמו.
אך כאשר גם ההנהגה הכללית נפגמת ואין לתלמיד מהיכן להוציא את המשפטי הנהגות שלו אזי הוא תמיד מסופק ושם הוא כבר מבין שהוא צריך עזרה מלמעלה...ולכן מואבי דהיינו בחינת "משפט מעוקל" לא ראוי לבוא בקהל ה' אבל מואבית שהיא בבחינת "תמיד מסופק" ראויה לבוא בקהל ה'
ובעומק יותר, גם למואבי יש תיקון, כי על ידי שיעמיק הפגם ויהפך למואבית אזי יזכה לבוא בקהל ה'.
התיקון של המואבי זה המואבית. רבנו לא משאיר אף אחד בחוץ. -
@איש-ריבי
בליקוטי הלכות על התורה, רבי נתן מסביר ששורש העצה היא בדעת שבמח, ומשם נמשך עד למקום העצות (נצח והוד) עד למלכות שהיא בחינת הלב. דהיינו ששלימות העצה היא כאשר היא נמשכת מהמח עד ללב, ואביא כאן את דבריו:
הלכות סוכה, ז, ה המיוסדת על המאמר:
סֻכָּה הוּא בְּחִינַת שֹׁרֶשׁ הָעֵצָה, בְּחִינַת אִימָא דִּמְסַכְכָא עַל בְּנִין שֶׁמִּשָּׁם שֹׁרֶשׁ הָעֵצָה כַּנַּ"ל וְאַחַר כָּךְ לוֹקְחִין הָאַרְבָּעָה מִינִים וּמְנַעְנְעִין בָּהֶם בְּכָל הַשִּׁשָּׁה קְצָווֹת וּמַמְשִׁיכִין הָעֵצָה הַשְּׁלֵמָה לְתוֹךְ הַלֵּב כְּדֵי שֶׁנֵּדַע אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בְּכָל דָּבָר, כִּי אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁבְּכָל הַשִּׁשָּׁה קְצָווֹת לְמַעְלָה וּלְמַטָּה וּבְאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם בְּכֻלָּם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִמְצָא וְלֵית אֲתַר פָּנוּי מִינֵהּ. עַל-כֵּן בְּכָל מָקוֹם שֶׁנָּפַלְנוּ לְשָׁם יֵשׁ לָנוּ גַּם שָׁם עֵצָה אֵיךְ לָשׁוּב מִשָּׁם. וְהַכֹּל עַל-יְדֵי הַצַּדִּיק הָאֱמֶת בְּחִינַת צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַלּוּלָב שֶׁבּוֹ עִקַּר הַנִּעְנוּעַ שֶׁמְּנַעְנֵעַ שָׁרְשֵׁי הַדַּעַת שֶׁבַּמֹּחַ וּמַמְשִׁיךְ הַחֲסָדִים מִשָּׁם אֶל הַמַּלְכוּת וְכָל הַחֲסָדִים נִמְשָׁכִין עַד נֶצַח וָהוֹד שֶׁהֵם עֵצוֹת, כִּי עִקַּר הַחֶסֶד הוּא הָעֵצָה וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי הַנִּעְנוּעַ, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מַמְשִׁיכִין הַחֲסָדִים אֶל הַמַּלְכוּת, עַל-יְדֵי זֶה נִמְשָׁכִין עֵצוֹת שְׁלֵמוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם, כִּי הַמַּלְכוּת נִתְאַחֵד, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְאַחֲדוּת הָעֵצָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת חִבּוּר הָאַרְבָּעָה מִינִים בְּיַחַד כַּנַּ"ל: -
@רוצה-להיות
לפי זה אולי אפשר להציע ביאור כזה ביחס שבין המח של אות א', ללב של אות ב':
העצות צריכות להילקח משורש העצה שזה המח, ולהימשך אל הלב שעי"ז יודעים איך להתנהג, היינו עצה שלימה.
ובאות א' המח עצמו נתבלבל ומסובב בעשנים סרוחים, ולכן מה שיגיע משם אל הלב, יהיה משפט מעוקל.
ובאות ד' הלב כולו כבר מנותק מהמח כי המותרות עולות אל הלב, והעצות ייצאו מהמותרות שלכן אין לו עצה ותמיד מסופק וכו'.
לפי"ז יכולה להיות הבנה מחודשת מה הכוונה שנלקח מאיתנו סוד העיבור? היינו שנלקח החיבור והייחוד שבין המח ללב.
כי המח הוא בבחי' של האור, והלב הוא בבחי' של הכתב (לוח ליבך, כמו הלוחות שהם שכלים פרטיים, שצריכים לקבל מאבן השתיה).
מח – לב
אור – כתב
וכאשר אין הארה בכתב, זה בחי' של היפרדות המח והלב, ואיבוד סוד העיבור, וע"כ אין לו עצה שלימה וכו'. -
@נותלה-שלי
רק בקשה אחת לכל פותחי אשכולות, הכותרת שלכם לאשכול צריכה להיות ברורה.
למשל כותרת "משפטים ועצות זה אותו דבר" אני לא מצילח להבין אם זה בסימן קריאה או בסימן שאלה.
הואילו בטובכם לעשות את כרותרת האשכול מושכת ומדויקת -
@נותלה-שלי
אחר הקדמת המחילה שהדברים קצת ארוכים.
יש לשים לב להתנסחות של רבנו באות א.
עַל יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים...עַל יְדֵי זֶה יוֹצֵא הַמִּשְׁפָּט בָּרוּר...וְכָל הַמִּשְׁפָּטִים הֵן מִן הַמֹּחַ, בִּבְחִינַת (מְלָכִים א ג): "וַיִּירְאוּ מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ כִּי רָאוּ כִּי חָכְמַת אֱלֹקִים בְּקִרְבּוֹ לַעֲשֹוֹת מִשְׁפָּט". וְהַמֹּחַ, הוּא לְפִי הַמָּזוֹן. וּכְשֶׁהַגּוּף נָקִי, אֲזַי הַמֹּחַ בָּרוּר.
וכל הלומדים שמו ליבם שאע"פ שהחכמה היא במח אעפ"כ הפסוק מדגיש שהחכמה היתה 'בקרבו' ובתרגום 'במעוהי'./ כמו"כ רבנו מדגיש שהמשפט והמח הם בבחינת 'ברור' היינו שהם 'מבררים'. ובדרך כלל 'ברירה' היא טוב מרע (אוכל מפסולת).
וממשיך רבנו
אֲבָל כְּשֶׁנִּדּוֹן בְּמוֹתָרוֹת, עַל יְדֵי פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים כַּנַּ"ל. אֲזַי עוֹלִים עֲשָׁנִים סְרוּחִים אֶל הַמֹּחַ, וּמְעַרְבְּבִים וּמְבַלְבְּלִין דַּעְתּוֹ. וַאֲזַי אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא מִשְׁפְּטֵי אֱמֶת,
רבנו מלמדנו שהעשנים הסרוחים עולים 'אל המח' וכו' ואזי אינו יכול להוציא משפטי אמת. וממשיך רבנו -וַאֲזַי יוֹצֵא מִשְׁפָּט מְעֻקָּל. בִּבְחִינַת (חֲבַקּוּק א): "כִּי רָשָׁע מַכְתִּיר אֶת הַצַּדִּיק עַל כֵּן יֵצֵא מִשְׁפָּט מְעֻקָּל",
כלומר שלא די בזה שאינו מוציא משפטי אמת אלא שממשיך ליפול ומוציא משפט מעוקל. אך המשפט המעוקל לא יוצא מהעשנים הסרוחים שעלו 'אל המח' אלא מהעשנים סרוחים 'שמסבבים ומקיפים' את המח וכפי שממשיך רבנו לבאר דבריו.
הַיְנוּ, עַל יְדֵי שֶׁהָעֲשָׁנִים סְרוּחִים מְסַבְּבִין וּמַקִּיפִין הַמֹּחַ, וּמְבַלְבְּלִין אוֹתוֹ, עַל יְדֵי זֶה יוֹצֵא מִשְׁפָּט מְעֻקָּל,
כעת נעבור לענין העצות. בגמ' (ברכות סא, א) תנו רבנן שתי כליות יש בו באדם אחת יועצתו לטובה ואחת יועצתו לרעה ומסתברא דטובה לימינו ורעה לשמאלו דכתיב לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו: תנו רבנן כליות יועצות לב מבין וכו' ופרש"י כליות יועצות - את הלב עשה כן:
והלב מבין - מה יש לו לעשות, אם ישמע לעצת הכליות אם לאו וכו'.
וכעת נחבר את הקצוות. הכליות יועצות אך יש להם ב' עצות אחת לטובה ואחת לרעה. ובכדי להכריע איזה עצה לקבל צריך את 'הלב המבין' ולב 'מבין' הוא מלשון 'בינה' שהבינה נמצאת במוחין (אע"פ שבפתח אליהו אומר 'בינה לבא ובה הלב מבין, הכוונה שהארת המוחין יורדת מהמח ללב. וזהו אחד הסיבות שנקרא הלב 'לב' ע"ש ל"ב נתיבות חכמה הנמשכות מהחכמה אליו). והחכמה שבמח היא המוציאה משפט 'ברור' היינו ל'ברר' איזה עצה לקחת. אך כאשר הלב נעשה מטונף ועולים עשנים סרוחים אל המח וכו' א"כ אין ביכולת המח להוציא משפט 'ברור'. ונשאר האדם עם ב' עצות והריהו בספק לעולם.
וכאן נכנסת נקודה חשובה. שאם האדם יודע את 'חסרונו' והולך אל החכמים אזי אע"פ שיש לו עשנים סרוחים ואינו יכול להוציא משפטי אמת. אך עדין הוא יכול לקבל משפטי אמת מהחכמים וכנשמע מדברי רבנו באות א. אך כאשר האדם הוא 'חכם לדעתו' ורוצה להוציא הוא בעצמו 'משפט' אזי יצא 'משפט מעוקל'.
והלשון 'משפט מעוקל' הוא כעין לשון הנביא (ישעיה כז, א) נחש עקלתון. שפרושו שהולך וסובב. ו'עגול' או 'גלגל' אין בו 'יושר' אלא את כל הצדדים. וכן הליכת נחש היא בצורה שנוטה לימין ולשמאל וכך מתקדם. וזה ממש בחינת ב' עצות אחת של הכליה הימנית ואחת של השמאלית. ועל כן האדם שאין לו כח בירור ובכל אופן מוציא משפט התוצאה תהיה 'משפט מעוקל'
ולסיום המילה 'עצות' שורשה המילה 'עץ'. וב' עצות הם עץ החיים ועה"ד טו"ר. ופגם העצות מאכילת מותרות של עה"ד כמבואר בלקו"ה על תורה דידן. וזהו ג"כ 'עצת נשים' המרמז על פגם הדעת (דעתן קלה). -
@נחום-בקר
אני מגיב בקיצור, אבל אפשר מתוך התורה להבין בקשריה השונים שיש חכמה ובינה, כי היא חכמתכם ובינתכם, ויש חכמה ושכל, השכל זה הבינה שהיא שורש הדינים.
למעלה מהם יש את הכתר, כי רשע מכתיר את הצדיק שזה בעצם החכמה עילאה.
למטה יש את הידיים - חסד וגבורה
באמצע יש את התפארת - משפט שהיא עמודא דאמצעיתא מהכתר יורד לדעת לתאפרת ליסוד (עיבור וכל עניין הטיפה הזרעית) ומלכות (סוף העצה - מלך)
בשתי הצצדים של המשפט יש א תרין סמכי קשוט שהם שתי הרגליים.
כתבתי בקיצור ואם אוכל אאריך כצד זה לא ענייני ליודעי חן אלא איך כל זה מהלך התורה ואיך זה נבנה כקומה שלימה -
@ברדיטשובער
נפלא ביותר. נראה שחברי הפורום ישמחו שתכתוב באריכות.
כעין מה שר' נתן מסכם בסוף תורה ז תנינא איך בכל התורה שם נזכר קומה שלמה של כל העשר ספירות. ואף רבה"ק (לא זוכר כעת את המקור) אמר שתרותיו הם פרוש לעץ חיים.
אך אם תוכל לסדר זאת באופן של עבודה ולא באופן של קבלה. -
מתוך פשט התורה בוודאי נראה שמשפט ועצה יושבים על אותה משבצת.
אך לאמיתו של דבר, וגם מתוך קשרי התורה נראה שבפרטיות הם ב' בחינות שונות.
משפט - עצה אמיתית
עצה - יכולת לקבל החלטה, לא בהכרח שהעצה היא אכן עצת אמת בבחינת משפט (כי משפט הוא אמת כידוע, אבל דבר זה נלמד גם מינה וביה).במילים אחרות,
עצה זה שריר, יש אנשים שהם בבחינת נשים שאינם יכולים להנהיג את עצמם כלל ותמיד מסופקים כי עצם היכולת לקבל החלטות ולתת עצות היא חשובה מאוד אף שאין הכרח שהעצה אכן אמיתית, אדם שלא יודע לקבל החלטות הוא הפגם של אות ד',
"משפט" זה כבר ההתייחסות לעצם העצה אם היא נכונה או לא, משפט מעוקל זה הפגם של אות א'.
