לא רק ח"י כללים!
-
בליקוטי הלכות אנו מוצאים כללים נוספים בלימוד ליקוטי מוהר"ן, חוץ מהכללים שהראב"ן סידר.
מה ההסבר אם כך לזה שהראב"ן לא מנה אותם בהקדמה שלו?אשמח שתציינו גם לכללים נוספים בליקוטי הלכות ללימוד ליקו"מ
-
כלל לדוגמה שמובא בלי סוף בליקוטי הלכות:
בהרבה מהעצות בליקוטי מוהר"ן "אין יודעים בהם היכן ההתחלה"
וזאת מכיון שדרגא א' תלויה בדרגה ב', אמנם דרגא ב' עצמה תלויה בדרגא א'.המקור לכלל הזה נמצא בתורה ר"ע
[בתורה ס"א אנו מוצאים זאת בעניין הנשמה הגדולה השכל העליון ששופע שכלו בשכלים הפרטיים
שכל זה קורה על ידי הסמיכה שעניינה עצמה להמשיך רוח חכמה לשכלים הפרטיים.] -
@אולי-אזכה לדעתי אין פה "כלל"
זה תהליך השגתי שקיים בכל התורות.בנוסף, הרעיון הנ''ל אכן נכלל בכלל השמיני.
-
@מאמין-בעצמי
לענ"ד זה לא הכלל השמיני, אלא הכלל הראשון...
שממנו עולה שכל המאמר הוא אחד, ואין להפריד בחינה אחת מהשניה.
ולכן "אין יודעין היכן ההתחלה" - כי באמת הכל אחד.
ולכן אין להפריד כלל, ועי' בכלל יד. -
@מאמין-בעצמי כתב בלא רק ח"י כללים!:
זה תהליך השגתי שקיים בכל התורות.
שו הדא?
(כלומר תסביר את עצמך...) -
@אולי-אזכה
יש סדר שמאפיין את רוב ככול התורות.
כל תורה בליקוטי מוהרן מחולקת לשתים, מצב הקילקול ומצב התיקון.
אצלנו בתורה ס"א: אותיות א' עד ד' מתארות מצב של קילקול, ואותיות ה' עד ח' מלמדות את אופן התיקון.
החלוקה הזאת חוזרת על עצמה בכל תורה, קילקול ותיקון.בקילקול רבנו מתאר פגם מסויים שממנו משתלשל פגם נוסף וכו' וכו' וכנ"ל בתיקון רבנו כותב עצה לתיקון שעל ידה זוכים לעוד תיקון וכו' וכו'. עד כאן ידוע.
אבל מה שקורה בדרך כלל ע״י לימוד בקישורי התורה שהעצה היא פשוט לתקן את הפגם, ואני אסביר, לדוגמא אצלנו בתורה רבנו מתחיל עם פגם אמונת חכמים שעי"ז המשפט מעוקל ונחלש כתב ידנו וכו' וכו' והתיקון הוא מים מחלוקת.
על פניו התיקון הוא משהו חדש שלא נכתב או הוזכר בתורה קודם אלא דרך חדשה להשיג משפטים אמיתיים וסוד העיבור, אך למעיין ייצא שהתיקון של מים הוא פשוט להאמין בחכם המטהר להידבק בו ע"י ההתבוננות בהמחלוקת.
וא"כ נשאלת השאלה הרי אין כלל חכמים שאפשר להאמין בהם שהרי שנסתלק מאיתנו סוד העיבור דהיינו המנהיגים וכפי שמתואר באות ג'? אז כיצד ע״י המים יחזור להאמין בחכמים?זה נקרא שאין יודעים היכן ההתחלה כי בשביל להתחיל את התיקון צריך גם כן עצה, אבל ההבנה בזה היא שאף פעם אין קילקול בשלמות או תיקון בשלמות (עד ביאת גואל צדק) ותמיד במצב הקיים יכול לחזק את עצמו במה שאפשר ועל ידי זה להתחיל להנהיג הגלגל לדרך התיקון
-
@מאמין-בעצמי
הנני מביא כמה כללים אומנם לא מהלקו"ה אלא מדברי ר' נתן בלקו"מ. ואע"פ שלא נכתבו ככללים מבואר שכך למד ר' נתן את הלקו"מ.
א. בסוף תורה סט כותב ר' נתן [זֹאת הַתּוֹרָה שֶׁל חֹמֶר אִסּוּר גְּזֵלָה, וְהַתּוֹרָה שֶׁבְּסִימָן ס"ח הַקּוֹדֵם, מֵעִנְיַן פְּגַם הַכַּעַס שֶׁמַּפְסִיד הָעֲשִׁירוּת. שְׁנֵי הַתּוֹרָה אֵלּוּ, יֵשׁ לָהֶם חִבּוּר וְשַׁיָּכוּת זֶה לָזֶה, כַּמּוּבָן לְמַשְֹכִּיל. וְהֵם מְחֻבָּרִים יַחַד בְּתוֹךְ הַתּוֹרָה שֶׁל הֵיכַל הַקֹּדֶשׁ שֶׁבְּסִימָן נ"ט, כִּי שָׁם הוּבְאוּ שְׁנֵי עִנְיָנִים אֵלּוּ בְּקִצּוּר בְּתוֹךְ הֶמְשֵׁךְ הַתּוֹרָה הַהִיא. עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב]
מבואר שישנם תורות שהרעיון שלהם כתוב בתורה אחרת. ובהקשר לתורה דידן כתבתי באשכול שיחות הקשורות לתורה סא שתורה ה תנינא מקושרת ביותר לתורה דידן אע"פ שלכל אחד יש את המהלך שלה ואת העצות שלה.
ב. בסוף תורה ז תנינא כותב ר' נתן - הַתּוֹרָה הַזֹּאת מְדַבֶּרֶת מִכָּל הָעֶשֶֹר סְפִירוֹת: שֶׁפַע הַכֶּתֶר, חָכְמָה וּבִינָה, יָדַיִם גַּם יִרְאָה. גַּם אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כְּתֻבּוֹת צו): 'הַמּוֹנֵעַ הֲלָכָה מִפִּי תַּלְמִיד, כְּאִלּוּ מוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ חֶסֶד, וּפוֹרֵק מִמֶּנּוּ יִרְאַת שָׁמַיִם'. גַּם בֵּן וְתַלְמִיד בֵּן, אִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (יִתְרוֹ דַּף עט:): מַה שְּׁמוֹ, דָּא חָכְמָה. מַה שֵׁם בְּנוֹ דָּא תִּפְאֶרֶת. תַּלְמִידִים הֵם לִמּוּדֵי ה', דָּא נֶצַח הוֹד. כֹּל, דָּא יְסוֹד, וּמַלְכוּת הַנַּ"ל. רֵאָה הִיא אֵיבָרִים הַפְּנִימִיִּים. וְיֵשׁ סְפִירוֹת שֶׁמְּדַבֵּר מֵהֶם כַּמָּה פְּעָמִים. (אַשְׁרֵי אָזְנַיִם שֶׁכָּךְ שׁוֹמְעוֹת. אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּכָה לוֹ וְכוּ').
מבואר מדברי ר' נתן שבכל תורה צריכים להתבונן בהקשרים הפנימים ולגלות את הקומה הפנימית שבמהלך התורה. ונקשרים הדברים לחיי"מ (אות שסב) גַּם בְּכָל מַאֲמָר יֵשׁ כַּוָּנוֹת שֶׁל מִצְווֹת, שֶׁכָּל מַאֲמָר שַׁיָּךְ לְאֵיזֶה כַּוָּנוֹת הַמְבֹאָרִים בַּכְּתָבִים בְּ"עֵץ חַיִּים" וּפְרִי עֵץ חַיִּים. כְּגוֹן הַתּוֹרָה שֶׁל מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים (בְּלִקּוּטֵי א' סִימָן ל"ג) יֵשׁ בּוֹ סוֹד כַּוָּנַת לוּלָב אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִזְכָּר בּוֹ דָּבָר מִמִּצְוַת לוּלָב, וְכֵן בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים" כִּמְדֻמֶּה לִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כַּוָּנַת קִדּוּשׁ (עַיֵּן לְקַמָּן סִימָן שפז), וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָרֵי הַמַּאֲמָרִים. וְשָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר, שֶׁרָצָה לַעֲשֹוֹת פֵּרוּשׁ עַל הָעֵץ חַיִּים, אַךְ פֵּרוּשׁ פָּשׁוּט אֵינוֹ נִצְרָךְ, רַק צְרִיכִין לוֹמַר תּוֹרָה שֶׁיִּהְיוּ פֵּרוּשׁ, וּכְבָר אָמַרְתִּי כַּמָּה תּוֹרוֹת הַשַּׁיָּכִים לָעֵץ חַיִּים. גַּם שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ שֶׁאָמַר, שֶׁזֶּה סָמוּךְ גָּמַר הָעֵץ חַיִּים וְרָאָה שֶׁהוּא כֻּלּוֹ מוּסָר. וְכֵן כַּמָּה תּוֹרוֹת יֵשׁ בְּהַסֵּפֶר, כְּגוֹן "מַרְכְּבוֹת פַּרְעֹה" (בְּלִקּוּטֵי א, סִימָן ד), "אַשְׁרֵי הָעָם זַרְקָא" (שָׁם, סִימָן לה) וְעוֹד כַּמָּה תּוֹרוֹת שֶׁאָמַר בְּאוֹתָן הָעִתִּים, וְכֻלָּם הֵם סוֹד כַּוָּנוֹת תְּפִלִּין.
ג. מש"כ ר' נתן צבי קעניג בהקדמה למפתחות ללקו"מ וז"ל - וזה כמה אשר עלה ברעיוני על דבר מה שכתב מוהרנ"ת ז"ל בהקדמתו לספר הקדוש 'לקוטי הלכות' וז"ל בד"ה וזה ברור וידוע לכל משכיל שבכל המקומות שנמצא בספרים קדושים חידושים וביאורים באריכות גדול וכו' או בספרי האריז"ל שכל דרוש הולך ומתרחב והולך מאד וע"פ רוב הדרוש שבסוף מקושר מאד להדרוש שלפני כן כמה וכמה דפין, ומי שבקי היטב בכתבי האריז"ל מבין שכמעט כל הספר עץ חיים ופרי עץ חיים הם דרוש אחד גדול וכו'. ע"כ. לפענ"ד דבריו יסובו ג"כ על ספר אדמו"ר הקוה"ט, אשר יחשב לבנין אחד נהדר בקודש [וכ"נ מדברי בליקו"ה שדרש סמוכין בתורת אדמו"ר ממאמר למאמר] ובזה יושב מה שהיה תמוה בעיני על מה שמובא בהשיחות אשר בתחלת ספר 'ביאור הליקוטים' וז"ל שנה האחרונה (להסתלקות אדמו"ר זיע"א) אמר רז"ל למוהרנ"ת - מהיום אומר לכם תורה בכל שבת, כי אז התחיל לומר תורה על פרשת בראשית ונח, ולא אמר עוד. ואמר ר' אברהם ע"ה שכוונת רז"ל היה באופן שיהיה מוהרנ"ת אצלו בכל שבת ואז יאמר, אבל כשהוא לא היה, לא היה לו בפני מי שיאמר תורה. וזה שאמר איך וועל אייך זאגן תורה. ומוהרנ"ת לא הבין כוונתו, וזה הענין של הראשי פרקים שבליקוטי תנינא סי' עט, ואם אומנם כדבריו אשר מוהרנ"ת זצ"ל מרוב ענוותנותו לא ירד בזה לסוף דעת אדמו"ר נ"ע. יפלא הדבר איך לקח מוהרנ"ת ופירש את כל הראשי פרקים כמאמר אחד, המקושר בטוב טעם ודעת, כי הרי לפי דברי הגראב"נ אין כאן מאמר אחד אלא ראשי פרקים של י"א מאמרים, ואיך נפרש אנו את הקשר ביניהם. אלא הדרן לקמייתא כי אם אומנם הם י"א מאמרים חלוקים מ"מ מקושרים הם בקשר נפלא, כי לעומקן של דברים כל דבריו הם מקושרים והם דרוש אחד גדול כדברי מוהרנ"ת לעיל בדברו על עץ חיים ופרי עץ חיים (ואין דברנו אלו לגבי דרך הלימוד והעיון בספרי אדמו"ר אם לפרש מניה וביה או ממאמר אחד למשנהו ועיין בשיחות וסיפורים דף פח להגראב"נ ז"ל) עכ"ל ר' נתן צבי קעניג.
ואף מי שאינו רוצה לקבל את דברי ר' נתן צבי קעניג. צריך לבלי לשכוח את כלל יח וז"ל הוא בהדברים הנודעים ומבוארים בדברי חז"ל או בספרי הקבלה, שנמצא כמה פעמים שאינו מזכיר בהם זולת בראשי פרקים, וסומך עצמו על המעיין שיודע מהם או ידרוש אחריהם.
וכתלמידים וחסדים לרבנו הקדוש והנורא שדבריו בעינינו כתיקו"ז וכתבי האריז"ל צריכים אנו לזכור שדברי רבנו בשאר תורות הם לגבינו כדברים המבוארים בחז"ל ובספרי קבלה. ועל כן כאשר ישנם מושגים מקבילים בין התורות בודאי שרבנו סמך על תלמידיו המסלסלים בתורתו שידעו לקשר מושגים שכבר לימדם בעבר אם אלו שמלמדם כעת. -
א. בסוף תורה סט כותב ר' נתן [זֹאת הַתּוֹרָה שֶׁל חֹמֶר אִסּוּר גְּזֵלָה, וְהַתּוֹרָה שֶׁבְּסִימָן ס"ח הַקּוֹדֵם, מֵעִנְיַן פְּגַם הַכַּעַס שֶׁמַּפְסִיד הָעֲשִׁירוּת. שְׁנֵי הַתּוֹרָה אֵלּוּ, יֵשׁ לָהֶם חִבּוּר וְשַׁיָּכוּת זֶה לָזֶה, כַּמּוּבָן לְמַשְֹכִּיל. וְהֵם מְחֻבָּרִים יַחַד בְּתוֹךְ הַתּוֹרָה שֶׁל הֵיכַל הַקֹּדֶשׁ שֶׁבְּסִימָן נ"ט, כִּי שָׁם הוּבְאוּ שְׁנֵי עִנְיָנִים אֵלּוּ בְּקִצּוּר בְּתוֹךְ הֶמְשֵׁךְ הַתּוֹרָה הַהִיא. עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב]
מבואר שישנם תורות שהרעיון שלהם כתוב בתורה אחרת. ובהקשר לתורה דידן כתבתי באשכול שיחות הקשורות לתורה סא שתורה ה תנינא מקושרת ביותר לתורה דידן אע"פ שלכל אחד יש את המהלך שלה ואת העצות שלה.כמו כן יש את תורות ז' ט' וקי"ב
-
ג. מש"כ ר' נתן צבי קעניג בהקדמה למפתחות ללקו"מ וז"ל - וזה כמה אשר עלה ברעיוני על דבר מה שכתב מוהרנ"ת ז"ל בהקדמתו לספר הקדוש 'לקוטי הלכות' וז"ל בד"ה וזה ברור וידוע לכל משכיל שבכל המקומות שנמצא בספרים קדושים חידושים וביאורים באריכות גדול וכו' או בספרי האריז"ל שכל דרוש הולך ומתרחב והולך מאד וע"פ רוב הדרוש שבסוף מקושר מאד להדרוש שלפני כן כמה וכמה דפין, ומי שבקי היטב בכתבי האריז"ל מבין שכמעט כל הספר עץ חיים ופרי עץ חיים הם דרוש אחד גדול וכו'. ע"כ. לפענ"ד דבריו יסובו ג"כ על ספר אדמו"ר הקוה"ט, אשר יחשב לבנין אחד נהדר בקודש
עין בהקדמה לביאור הליקוטים שכותב שהעושר ממאמר אחד לחבירו הוא דרש ולא פשט
וזה גם הכוונה בדברי רנצ"ק -
@אולי-אזכה כתב בלא רק ח"י כללים!:
כמו כן יש את תורות ז' ט' וקי"ב
כדבריך מבואר בחיי"מ אות ג עיי"ש./ ובחיבור תורה ט ו- קיב. משמע שזה אותה תורה וכנראה שתורה קיב לא נאמרה באחד מהזמנים הקבועים לאמירת התורה ואח"כ כללה רבנו בתורה ט.
ומה שהארתי לומר שנשים לבנו בעוד תורות שיש ביניהם קשר אע"פ שלא צוין בספרים. ודברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר. ואינו סותר את הח"י כללים. -
@אולי-אזכה כתב בלא רק ח"י כללים!:
עין בהקדמה לביאור הליקוטים שכותב שהעושר ממאמר אחד לחבירו הוא דרש ולא פשט
וזה גם הכוונה בדברי רנצ"קמהדוגמא שהביא רנצ"ק מתורה עט תנינא. משמע שהבין שאינו רק בדרך דרש אלא הבין שיש שייכות ממשית בין התורות שבנויים זה ע"ג זה.
-
@נחום-בקר כתב בלא רק ח"י כללים!:
@אולי-אזכה כתב בלא רק ח"י כללים!:
עין בהקדמה לביאור הליקוטים שכותב שהעושר ממאמר אחד לחבירו הוא דרש ולא פשט
וזה גם הכוונה בדברי רנצ"קמהדוגמא שהביא רנצ"ק מתורה עט תנינא. משמע שהבין שאינו רק בדרך דרש אלא הבין שיש שייכות ממשית בין התורות שבנויים זה ע"ג זה.
איך זה מסתדר אם כן עם הראב"ן?
-
@אולי-אזכה
בציטוט שהבאת מהקדמת ביאה"ל. והוא מובא בכוכבי אור שיחות וסיפורים אות יב שלזה ציין רצנ"ק.
מבואר שלימוד 'העיון' שהתכוון רבנו הקדוש היא לח"י כללים שייסד ראב"ן. אך אין בזה שלילה ללימוד בדרך 'דרוש אחד' שהדברים מקושרים זה בזה.
'ואולי' כוונת רצנ"ק לומר שיש הבדל בין דרך 'דרוש אחד' לבין דרך 'דרש' המבואר בדברי ראב"ן.
ונפק"מ לדידן. שאף שעיקר הלימוד הוא בדרך מניה וביה ושאר הכללים שצריך לשים לבו בעת לימוד המאמר. אך אעפ"כ כאשר יתקשרו בדעתו ביאור מתורות אחרות. אין זה נקרא שבורח הוא מ'פשט' דברי רבה"ק. שכיון שהדברים מקושרים בדרך 'דרוש אחד' בודאי שנמצא ביאורים בתרות אחרות.
ואציין מה שכתבתי אתמול באשכול שיחות הקשורות לתורה סא. שהמבואר באות ה' בתורה דידן עה"פ אז נדברו יראי ה' וגו' לא מבואר בתורה דידן דיו. ומבואר באריכות בתורה קמב. ומי שיבאר את דברי רבנו באות ה' ע"פ תורה קמב לא יחשב כיוצא מפשט מניה וביה. כי מה אפשר לעשות ששם מבוארים הדברים באריכות יותר באופן המבאר את דבריו בתורה דידן. אלא ששם גם נוסף ביאור בענין אברהם אבינו שהיה לומד מהחידושים שהתחדשו קודם בריאת העולם. אך החלק הראשון של התורה מבאר את דברי רבנו בתורה דידן. -
@אולי-אזכה
כלל נוסף - והוא לא בדיוק כלל.
א. שמעתי מהר"ר אליהו עטיה בשם ר' משה ביננשטוק שכמדומה אמר זאת בשם ר' לוי יצחק בנדר זצ"ל.
שכאשר רבנו פותח את דבריו במילה 'כי' זה מורה על שאלה נסתרת שאותה בא רבנו לתרץ בדבריו. דוגמא לדבר תורה ו שפותחת במילים 'כי צריך כל אדם למעט בכבוד עצמו' וכו'. שבא לתרץ את השאלה מדוע אמר השי"ת למשה לבוא עם יהושע לאהל מועד אע"פ שבסופו של דבר ה' יצוה את יהושע בלי משה. ומתרץ רבנו שזה נעשה בשביל למעט בכבוד עצמו ואפילו משה רבנו הוצרך לזה (עיין בפרוש עוטה אור על תורה ו.)
ב. כמו"כ לפעמים המילה 'כי' היא נתינת טעם והסבר למה שאומר רבנו. ודוגמא לדבר בתורה דידן באות ה - וּכְשֶׁשָּׁב בִּתְשׁוּבָה עַל זֶה, אֲזַי נִתְחַדֵּשׁ אֶצְלוֹ בְּכָל פַּעַם סֵפֶר, כִּי חוֹזְרִים וְנֶחֱשָׁבִים אֶצְלוֹ כָּל הַסְּפָרִים שֶׁבַּתְּחִלָּה הָיוּ בְּעֵינָיו כְּלֹא.
דהנה על הקלקול אומר שם רבנו - וּבַתְּחִלָּה כְּשֶׁלֹּא הָיָה לוֹ אֱמוּנַת חֲכָמִים, אֲזַי הָיוּ כָּל הַסְּפָרִים אֶצְלוֹ כְּלֹא,
ומדוע בתיקון אומר רבנו 'נתחדש אצלו בכל פעם ספר (אחר)' דהיינו שכל פעם חוזר ונחשב בעיניו עוד ספר ועוד ספר ולא כולם כאחד. ולזה תכף אומר רבנו 'כי חוזרים ונחשבים אצלו כל הספרים' וכו'. היינו שבאמת כששב על פגם אמונת חכמים חוזרים ונחשבים בעיניו כל הספרים אך זהו בכלליות. ובפרטות להבין התועלת שיש מכל ספר זה לא קורה בפעם אחת אלא 'נתחדש אצלו בכל פעם ספר' וזהו שדייק לומר 'נתחדש' היינו שמבין את ההתחדשות שיכול לקבל מכל ספר. בבחינת לקבל ולהוציא מלימודו משפטי אמת הנהגות ישרות. וכן בקשרי התורה תחלת התשובה היא בבחינת שכל הכולל והמשך התשובה להמשיך הארת שכל הכולל לשכלים הפרטיים שבכל פעם ממשיך לשכל פרטי אחר.
