• פרשת השבוע.

    מרחבי התורה - נושאים רחבים בתורה
    9
    0 הצבעות
    9 פוסטים
    56 צפיות
    י
    פרשת וזאת הברכה (לא פשט) בברכת שבט יוסף נאמר בסוף רבבות אפרים ואלפי מנשה. ורש"י פירש אפרים על יהושע בן נון. ברבבות נרמז קצת שם "רבי" שיש ליהושע בן נון שהוא מנהיג בדרך אמת. (ובאלפי נרמז גדעון שאמר אלפי (שופטים ו טו))
  • הכרעה בהלכה

    עניינים שונים בברסלב
    1
    0 הצבעות
    1 פוסטים
    27 צפיות
    אין תגובות
  • מותרות

    מרחבי התורה - נושאים רחבים בתורה
    1
    0 הצבעות
    1 פוסטים
    7 צפיות
    אין תגובות
  • ליודעי ח"ן.

    מרחבי התורה - נושאים רחבים בתורה
    6
    0 הצבעות
    6 פוסטים
    48 צפיות
    נ
    באות ו מביא רבנו את דברי הזוהר (פקודי רנד) כִּי כֻּלָּם בְּמַחֲשָׁבָה אִתְבְּרִירוּ. כדאי לעיין בכללות דברי הזוהר שם המדבר מענין עשרה הרוגי מלכות ובראשם ר"ע. ובזה נקשרים הדברים לסוף תורה דילן מענין ר"ע וחבריו ורשב"י וחבריו שהם התקון. והעולה מהדברים שם שדיקא ע"י שר"ע וחבריו מסרו נפשם על קדוש ה' ותקון בחינת מ"ן דבינה ומלכות עי"ז יש באפשרותנו להעלות מ"ן ולהמשיך מ"ד. וכפי זה מתקבלת הבנה חדשה בענין הריגת ר"ע 'וחבריו' ועל כן לא אמר רבנו ר"ע 'ותלמידיו' כי בנקודת 'חבריו' שהם עשרה הרוגי מלכות יש בחינה שאנו נבנים ע"ג המסירות נפש שלהם שלא היה אפשר לתקן זאת כי אם ע"י מס"נ. ואינו מפגם חוסר ההתכללות. ואדרבה כל ההתכללות שלנו הוא ע"י המס"נ שלהם. וביותר שר"ע הוא בעל המימרא דואהבת לרעך כמוך זהו כלל גדול שבתורה. וממילא ודאי שמצד עצמו היה בסוד ההתכללות וההתקשרות אלא שהוכרח למסור נפשו בסוד 'אהבה' שיצאה נשמתו ב'אחד' גי' אהבה בכדי שרשב"י ותלמידיו וכלל ישראל אחריהם יזכו לבחינת אנן בחביבותא תליא.
  • 0 הצבעות
    5 פוסטים
    43 צפיות
    נ
    @יוסף-מאיר-מאומן ייש"כ. זה לא אולי קשור זה ודאי קשור. וה' יאיר עיני לעיין בזאת הסוגיה.
  • ננח

    טסטים
    11
    0 הצבעות
    11 פוסטים
    8 צפיות
    נ
    נחמן אני יכול לפתוח נושאים בענינים שונים בחסידות ברסלב?
  • הסתת נושאים

    טסטים
    2
    1 הצבעות
    2 פוסטים
    6 צפיות
    נ
    בא נראה עם אני מצליח
  • 0 הצבעות
    2 פוסטים
    7 צפיות
    מ
    הכל טוה בנתייים אני רק עושה עם עצמי פינק פוק מניק לניק
  • לא רק ח"י כללים!

    ח"י כללים
    14
    0 הצבעות
    14 פוסטים
    89 צפיות
    נ
    @אולי-אזכה כלל נוסף - והוא לא בדיוק כלל. א. שמעתי מהר"ר אליהו עטיה בשם ר' משה ביננשטוק שכמדומה אמר זאת בשם ר' לוי יצחק בנדר זצ"ל. שכאשר רבנו פותח את דבריו במילה 'כי' זה מורה על שאלה נסתרת שאותה בא רבנו לתרץ בדבריו. דוגמא לדבר תורה ו שפותחת במילים 'כי צריך כל אדם למעט בכבוד עצמו' וכו'. שבא לתרץ את השאלה מדוע אמר השי"ת למשה לבוא עם יהושע לאהל מועד אע"פ שבסופו של דבר ה' יצוה את יהושע בלי משה. ומתרץ רבנו שזה נעשה בשביל למעט בכבוד עצמו ואפילו משה רבנו הוצרך לזה (עיין בפרוש עוטה אור על תורה ו.) ב. כמו"כ לפעמים המילה 'כי' היא נתינת טעם והסבר למה שאומר רבנו. ודוגמא לדבר בתורה דידן באות ה - וּכְשֶׁשָּׁב בִּתְשׁוּבָה עַל זֶה, אֲזַי נִתְחַדֵּשׁ אֶצְלוֹ בְּכָל פַּעַם סֵפֶר, כִּי חוֹזְרִים וְנֶחֱשָׁבִים אֶצְלוֹ כָּל הַסְּפָרִים שֶׁבַּתְּחִלָּה הָיוּ בְּעֵינָיו כְּלֹא. דהנה על הקלקול אומר שם רבנו - וּבַתְּחִלָּה כְּשֶׁלֹּא הָיָה לוֹ אֱמוּנַת חֲכָמִים, אֲזַי הָיוּ כָּל הַסְּפָרִים אֶצְלוֹ כְּלֹא, ומדוע בתיקון אומר רבנו 'נתחדש אצלו בכל פעם ספר (אחר)' דהיינו שכל פעם חוזר ונחשב בעיניו עוד ספר ועוד ספר ולא כולם כאחד. ולזה תכף אומר רבנו 'כי חוזרים ונחשבים אצלו כל הספרים' וכו'. היינו שבאמת כששב על פגם אמונת חכמים חוזרים ונחשבים בעיניו כל הספרים אך זהו בכלליות. ובפרטות להבין התועלת שיש מכל ספר זה לא קורה בפעם אחת אלא 'נתחדש אצלו בכל פעם ספר' וזהו שדייק לומר 'נתחדש' היינו שמבין את ההתחדשות שיכול לקבל מכל ספר. בבחינת לקבל ולהוציא מלימודו משפטי אמת הנהגות ישרות. וכן בקשרי התורה תחלת התשובה היא בבחינת שכל הכולל והמשך התשובה להמשיך הארת שכל הכולל לשכלים הפרטיים שבכל פעם ממשיך לשכל פרטי אחר.
  • 0 הצבעות
    14 פוסטים
    85 צפיות
    נ
    @כפטיש-יפוצץ א. בסוף אות ה מבאר רבנו ענין הספר שנעשה ע"י שזה שואל ומקשה וזה שב בתשובה ומשיב ומתרץ השאלה וזה בחינת אז נדברו יראי ה' וגו'. וענין הספר שנכתב לא מבואר ענינו. וביאורו באורך בתורה קמב עיי"ש. ב. במבואר באות ה מהמחלוקת שיש על מי שאינו מאמין בעצמו מבואר בתורה פו ובשיחות הר"ן ק"מ. עיי"ש. ג. המבואר באות ה מענין מים המטהרים שהם בחינת מחלוקת עיין בתורה קסא. ושם הוא בזווית שונה אך נקשרים הדברים למתבונן. ד. מענין אנן בחיבובתא ותקון המאכלים עיין בתורה קפג . מענין אחדות הצדיקים שמהם יוצא הפרנסה. ה. בפרפראות אות יד. מבואר שתורה ריא נאמרה בעת אמירת תורה דידן.
  • אנן בחביבותא תליא!

    מרחבי התורה - נושאים רחבים בתורה
    3
    0 הצבעות
    3 פוסטים
    14 צפיות
    נ
    @יוסף-מאיר-מאומן התעוררתי מדבריך לפרש בדרך צחות שזהו ענין סוד העיבור. (אשה). שהאיש נותן את הלובן והאשה נותנת את האדום שהם בחינת חו"ג המתנגדים זה לזה אך השותף השלישי שנותן הרוח חיים הוא המאחד את חלקי הגוף להתרקם ולהיות אחד. כמו"כ הוא בענין אהבה והתכללות שכאו"א יש לו את הנקודה שלו. אך כאשר מכניסים את השותף השלישי המכריע (בחינת עמודא דאמציעתא) בין כל השכלים הפרטים אזי מבינים שאף שאני עובד את ה' בזו הדרך ובאלו הלבושים. כמו"כ בדיוק חברי עובד את ה' בדרכו ובלבושיו. ה' יזכני גם לאהוב כאו"א מישראל באמת.
  • 1 הצבעות
    9 פוסטים
    88 צפיות
    י
    @נתן-חיים עיין ביאה"ל לו תורף דבריו שיש בהבאת פסוק זה כוונה כפולה כי ככל שהצדיק מכניע את הרשע (שבמחשבתו) לעשות בהם משפט כתוב, כך הוא זוכה להכתיר ולהמליך את המשפט והעצה דקדושה וז"ל: מבאר יותר בביאור הכתוב רשע מכתיר את הצדיק וכו'. כי מהכלל זה לעומת זה הנ"ל בההקדמה, ממילא מבואר, שכמו שעצם נשמת הצדיק, הוא השכל והמחשבה הטהורה המוב"פ, כן להיפך, גם עצם נפש הרשע, הוא המחשבה שבעשן הריח רע וכו', וגם לפי זה מבאר כוונתו בכפלים, כי במה שזוכה האדם לדחות מעצמו טומאת הריח רע, ולהעלות ולהגביר זכות השכל שבו [שהוא המשפט האמיתי המוב"פ], יעלה ויגיע על ידי זה בעצמו, לחכמת אלקים, לעשות משפט אמיתי גם בכלליות, להכתיר ולהעלות את הצדיק, ולדחות ולהפיל את הרשע:
  • 0 הצבעות
    13 פוסטים
    84 צפיות
    נ
    בזוה"ק (רע"מ ואתחנן רסג, ב) פִּקּוּדָא לְיִרְאָה בְּאֹרַח כְּלָל, וּבְאֹרַח פְּרָט. וְהָא יִרְאָה אוֹקִימְנָא, בְּגִין דְּאִית עָלֵיהּ דְּבַּר נָשׁ לְדַחֲלָא מִקַּמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תָּדִיר. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (דברים כח) לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה אֵת יְיָ' אֱלֹהֶיךָ. וּבְגִין יִרְאָה דָּא, יִסְתָּמָר בְּאָרְחוֹי. וְיִרְאָה, אֲתָר הוּא דְּאִקְרֵי יִרְאָה, בְּגִין דְּתַמָּן שַׁרְיָא דַּחֲלָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִיהוּ יִרְאַת יְיָ' לְדַחֲלָא מִנֵּיהּ, וְדָא אִיהוּ רָזָא דִּכְתִּיב, וּמִמִּקְדָּשִׁי תִּירָאוּ בְּהַאי יִרְאָה שַׁרְיָא פּוּלְסָא דְּנוּרָא, לְאַלְקָאָה לוֹן לְחַיָּיבַיָּא, דְּלָא נַטְרִין פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא וְעַל דָּא בְּאֹרַח כְּלַל, אִית לְדַחֲלָא: [וזה יראת העונש] וּבָתַר בְּאֹרַח פְּרָט, כַּד יָדַע בַּר נָשׁ מַאן אִיהִי יִרְאַת יְיָ', וְדָא אִיהוּ דַּחֲלָא דַּחֲבִיבוּתָא, דְּאִיהִי עִיקָר וִיסוֹדָא לְמִרְחַם לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (בתר) הַאי יִרְאָה עָבִיד לְנַטְרָא כָּל פִּקּוּדוֹי דְּאוֹרַיְיתָא, לְמֶהֱוִי בַּר נָשׁ עֶבֶד נֶאֱמָן לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כַּדְּקָא יָאוּת. [יראת הרוממות]. כאשר נמצאים רק ביראת העונש אזי כל אחד נמצא עם עצמו וחושש על עצמו. אך יש יראה שהיא שורש לאהבה והיא יראת הרוממות. וזה בחינת היראה שהיה כלפי שלמה המלך לא יראה של פחד אלא יראה של כבוד בראותם גודל חכמתו. שהרי באותו משפט בין ב' הנשים הוא לא העניש אף אחד שיראו מאיזה עונש אלא התגלה חכמתו להוציא לאור משפט והיא גרמה לכלל ישראל לירא יראת הרוממות מגילוי חכמת שלמה. וכן הפסוק השני 'אז נדברו יראי ה' וגו'' זו יראה של חיבור שגרמה להדברות בין יראי ה'. יראה המביאה לחיבור היינו לאהבה והתכללות.
  • 1 הצבעות
    8 פוסטים
    55 צפיות
    נ
    @כפטיש-יפוצץ אם אני מבין נכון את דבריך. כשם שבמאכל בתחילה הכל 'אוכל' ולבסוף חלק מהאוכל מתאחד בגוף האדם. וחלק יוצא כ'צואה'. והוא הנקרא 'מותרות'. כמו"כ התורה יש בה את 'עצם' התורה כעין לשון רבנו באות ג' 'עצם סוד החכמה'. ויש בחינת אוכל בתורה שהוא משמש רק לשאת את 'עצם סוד החכמה' ולאחר השגת 'עצם התורה' נחשב בערכין ל'מותרות'. והלועג על דברי חכמים נדון בצואה רותחת. במשל הכוונה שחלק הפסולת משפיע עליו. ומערבב את דעתו. ובנמשל הכוונה שהוא לומד תורה אך במקום לעכל את החלק שהוא בחינת 'אוכל' הוא מעכל בכלי עיכול של המוחין את חלק ה'מותרות' שבתורה. וכפי זה גם פסקותיו ועצותיו יהיו מבחינת המותרות. ולפי"ז בכל לימוד יש בחינת לימודי אמת, ולעומת זה יש לימוד המותרות. וצריך לבדוק עצמו בכל פעם האם לימוד מכוון לתכלית או שלמד מותרות.
  • 0 הצבעות
    18 פוסטים
    101 צפיות
    מ
    @נותלה-שלי מתוך פשט התורה בוודאי נראה שמשפט ועצה יושבים על אותה משבצת. אך לאמיתו של דבר, וגם מתוך קשרי התורה נראה שבפרטיות הם ב' בחינות שונות. משפט - עצה אמיתית עצה - יכולת לקבל החלטה, לא בהכרח שהעצה היא אכן עצת אמת בבחינת משפט (כי משפט הוא אמת כידוע, אבל דבר זה נלמד גם מינה וביה). במילים אחרות, עצה זה שריר, יש אנשים שהם בבחינת נשים שאינם יכולים להנהיג את עצמם כלל ותמיד מסופקים כי עצם היכולת לקבל החלטות ולתת עצות היא חשובה מאוד אף שאין הכרח שהעצה אכן אמיתית, אדם שלא יודע לקבל החלטות הוא הפגם של אות ד', "משפט" זה כבר ההתייחסות לעצם העצה אם היא נכונה או לא, משפט מעוקל זה הפגם של אות א'.
  • 1 הצבעות
    15 פוסטים
    101 צפיות
    נ
    @רוצה-להיות יש נקודה ששזורה במהלך התורה. א. אמונת חכמים. יש חכמים ואני לא משיג אותם אך אני מאמין בהם. ב. סוד העיבור יש בו חכמה שצריך לגלות ולהסתיר. ג. יש צמצום וכנגדו שכל שממתיקו. ד. יש תורה ויש שלמות התורה. ה. יש אבנים ויש אבן השתיה. ו. יש כתב עם כח והארה. ויש כתב חלש (וחשוך). ומסתמא יש עוד הקבלות שכעת איני זוכר. הציר שסביבו סובבים הדברים שמתוך החסרון אני מכיר את מקומי ואת השלמות הנמשכת ממקום עליון 'ואין סופי'. כאשר אדם אין לו 'אמונת חכמים' פרושו של דבר שחושב שמשיג בשכלו כל הנצרך לו. 'והוא היודע'! המחלוקת בכל בחינה שלא תהיה מנערת את האדם מהדמיון שהכל מושלם. הוא מתעורר לחפש את 'השלום' ומשכיל שיש שכל עליון ונעלם הנמשך מאסב"ה שבתורה דידן נקרא 'קודש הקודשים' או 'שכל הכולל'. הידיעה הזאת היא עצמה תקון לפגם אמונת חכמים, שמתעורר להבין שהגישה לתורה היא מתוך 'אמונה' ועי"ז הוא בונה 'כלי' לקבל אור החכמה. אור הכתב. קדושת א"י. מים המטהרים, ובזה הוא מתאחד עם הכלל. נ.ב. ענין המחלוקת הוא כעין שבירת הכלים שמטרתה להוציא את הסיגים הרעים ולהפרידם מהטוב. ועי"ז אפשר לבנות 'עולם התיקון' מחלקי הטוב. 'המתכללים ומתקשרים' זה בזה. שהוא סוד 'אנן בחביבותא תליא' והוא 'ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה'.
  • 0 הצבעות
    11 פוסטים
    88 צפיות
    נ
    תגובה: ארץ ישראל עצמה זה כתוב מפורש באות ג וז"ל רבז"ל . "וְאֶל אַדְמַת בְּנֵי יִשְֹרָאֵל לֹא יָבוֹאוּ" כְּמַשְׁמָעוֹ. ואע"פ שאח"כ רבנו מבאר , הַיְנוּ שֶׁנִּתְגָּרְשִׁין מִבְּחִינַת אֲוִירָא דְּאֶרֶץ יִשְֹרָאֵל. אך פשט הפסוק מדבר על מה שהתגרשו מא"י. ורבז"ל מוסיף שגם מבחינת א"י.
  • כלל ו' זה לעומת זה

    ח"י כללים
    1
    0 הצבעות
    1 פוסטים
    31 צפיות
    אין תגובות
  • מי המציא את ח"י הכללים?

    ח"י כללים
    13
    0 הצבעות
    13 פוסטים
    85 צפיות
    מאיר לבמ
    @יאשע-הלברשטאם כששאלו את ראבר"נ לעת זקנותו, מדוע אינו כותב חידושים בליקוטי מוהר"ן. הוא ענה שאת החידושים שלו הוא היה טובל בדמעות, וכעת - לעת זקנותו הדבר קשה עליו. כלומר החידושים שלו טבולים בים של דמעות. הם משהו אחר לגמרי מאיך שהם נראים... במילים אחרות, מונחים בתוך החידושים שלו - התחזקויות חדשות לגמרי שלא היינו מגלים אותם בתוך התורות של רבינו, בלעדי דמעותיו. עכשיו צריך לחתור...
  • מחפש דוגמאות של הכלל הכלל האחד עשר בתורה

    ח"י כללים
    14
    0 הצבעות
    14 פוסטים
    82 צפיות
    ר
    @איש-ריבי בכלל עצמו לא מובא שאמור להתחדש לנו משהו גם בפשט הפסוק, אלא רק שפשט הפסוק מקרין לנו אור נוסף על הלימוד של המאמר ומתייחד עם דרשת רבינו של הפסוק. אבל באמת, אפשר להוסיף שע"פ דרשות רבינו, אז גם פשט הפסוק מעכשיו נעשה חדש בשבילנו, ו'משפטים בל ידעום' הפשוט מקבל אור חדש כשאנו אומרים אותו בכל פעם בתפילה ובתהלים, אור של תורה סא'.